היכל התהילה

כל  מי ששירתה של יונה וולך אהובה עליו או משמעותית בעיניו ישמח לקרוא את "השירים מחוץ לספרים" – הספר החדש שמכנס את כל שיריה של וולך שלא נכללו בספרים שראו

מה הפך את אמירה הס למשוררת משמעותית וסוחפת כל כך? לשאלה הזאת יש תשובה גלויה שלא מעט מכחישנים מקצועיים ירצו לעמעם ולמסמס: משום שהיא היא גייסה את כשרונה המשוררי הגדול,

ספרו האחרון של מאיר ויזלטיר, "קעקועים מאוחרים", הוא ספר מוכה מוות. ואולי אפשר לומר – מקועקע מוות. ספר שהמוות נתן בו אותות עמוקים במיוחד. ולכן ההחלטה להוציא את הספר דווקא

כשאני שואל את עצמי מהם שיריו של ויזלטיר שהתאהבתי בהם בנעורי והם עדיין אהובים עלי עכשיו, מהם השירים שנותרו חקוקים בליבי למרות כל התהפוכות שעברו על השירה הישראלית בעשרות השנים

לספרה השלישי, שראה אור לפני כעשור, העניקה תמר גלבץ את השם "המתים והחיים מאוד", והשם הזה לא פעם בלבל אותי. כשהייתי צריך לדבר עליו הייתי תמיד מסדר קודם את המילים

כשמשורר כותב שיר פוליטי הוא כמעט תמיד מעמיד פני חכם: אחד שיודע יותר טוב. כל משורר והפוזה שלו.  ביאליק ביסס את סמכותו על כישרון יוצא דופן להוכיח, לשפוט, לנוע באלגנטיות

סוף-סוף, כ-27 שנים לאחר מותו, רואה אור מהדורת "כל השירים" של ט. כרמי, בשני כרכים עבים שמכילים קרוב לאלף עמודים. אפשר לשאול למה חלף זמן רב כל כך ממות המשורר

איך מספידים את נתן זך? איך מתחילים במלאכת ההבחנה בין האיש לאושיה, בין המשורר ללהקת המיתוסים שמזמזמת סביבו ומכסה על זכרו? אולי מתחילים בטעם. לזך, כשקוראים אותו, יש טעם. והטעם

כולם מכירים את תופעת השירים הגנוזים, ואת העובדה שלפעמים הם כל כך יפים שקשה שלא לתהות למה הם נגנזו, אבל מבחר השירים של רנה שני (1937-1983) מלמד שיש סוג אפילו

"הזכות לשלמות הגוף", ספרה השני של המשוררת וחוקרת הספרות טלי לטוביצקי, ראה אור כחודשיים אחרי מותה בטרם עת. לטוביצקי, שהתמודדה במשך שנים עם מחלת הסרטן, היתה בת ארבעים ושתיים במותה,

קשה, אולי בלתי אפשרי לחשוב על תרצה אתר, על דמותה הציבורית, דמותה כמשוררת, בלי לחשוב על אביה, נתן אלתרמן, ובלי להיזכר בשירי האב-והבת המחרידים שלו, כמו "שיר משמר" האכזרי-פתייני, שבו

המשוררת מירי בן שמחון, שספר כל שיריה ראה סוף-סוף אור, כתבה בשנות השמונים והתשעים סדרה משמעותית של שירים מרתקים, חריפים ובעיקר חכמים מאוד, אינטיליגנטים עד כאב. את האינטיליגנציה המרה והארסית