אלי הירש הוא משורר, עורך ומבקר ספרות. פרסם עד היום חמישה ספרי שירה: רעש (עכשיו 1986), טיול בשלושה (הקיבוץ המאוחד 1997), מוזיקה חדשה (חרגול 2008), גני תל אביב התלויים (הקיבוץ המאוחד 2013), ושברים ורעש (הוצאת קשב לשירה 2016).

ביולי 2024 ראה אור ספר שיריו השישי, משהו מעבר לאושר, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

על יצירתו זכה אלי הירש בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת 2015, ובפרס אביב למפעל חיים לשנת 2022.

אלי הירש נולד ב-1962 בפתח תקווה. פרסם משיריו לראשונה ב-1979 בכתב העת "סימן קריאה". ערך יחד עם אלון אלטרס, חזי לסקלי ורובי שונברגר את גליונו היחיד של כתב העת "מקום" שראה אור ב-1985. בעקבות שמו של כתב העת נקראו המשוררים שערכו אותו (אלטרס, הירש, לסקלי ושוונברגר) "חבורת מקום". למד ולימד לוגיקה ופילוסופיה של הלשון באוניברסיטת תל אביב בשנות השמונים והשלים את לימודי התואר השני.

מאז שלהי שנות השמונים ממלא אלי הירש תפקיד מרכזי בעולם הספרות הישראלי כמבקר וכעורך. היה מבקר הספרים של העיתון התל אביבי "העיר" (1989-1994), של המגזין "תרבות מעריב" (1994-1998), שימש כעורך הראשי של הוצאת הספרים "מודן" (2001-2003), וב-2003 מונה לעורך ספרות המקור של הוצאת חרגול. ערך במשך השנים מאות ספרי שירה ופרוזה (ביניהם של דן צלקה, אלונה פרנקל, אהרן מגד, מאיה ערד, נעם פרתום, דורית רביניאן, דן דאור, תמר גלבץ, אריאל הירשפלד, מאיה בז'רנו, חיה לוי, חגי ליניק, חגי דגן, אלון חילו, עמוס נוי, אביבית משמרי, זאב סמילנסקי, יוסי סוכרי, משה סקאל, נאוה סמל ורבים אחרים), וכתב יותר מאלף רשימות ביקורת ומסות ספרותיות שפרסמו ברובם במוספים הספרותיים של העיתונות היומית.  

מאז 2007 כותב אלי הירש את הטור "אלי הירש קורא שירה" המופיע במדור "ספרות ותרבות" של העיתון ידיעות אחרונות. הטור, שמוקדש לרשימות ביקורת על ספרי שירה ולמחשבות על שירה ישראלית בת זמננו, זכה גם לגרסה מקוונת המופיעה באתר זה.

בין 2007 ל2018 לימד אלי הירש סדנאות לכתיבת פרוזה ושירה במסלול לכתיבה יוצרת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. כמו כן הנחה סדנאות לכתיבת שירה והרצה על תולדות השירה העברית במסגרות נוספות כהליקון, בית הסופר, נוצה וקסת ומכון אבשלום.   

אלי הירש מתגורר בתל אביב. נשוי לרינת ואביהם של דריה, רן ועדי.