דוריאן לקס, הדברים שאני נושאים עימנו
"הדברים שאנו נושאים עימנו" – מבחר משיריה של המשוררת האמריקאית דוריאן לקס בתרגומה של מיה טבת דיין – הוא ספר נהדר, לא פחות. יש בו רק עשרים ושישה שירים, חלקם
"הדברים שאנו נושאים עימנו" – מבחר משיריה של המשוררת האמריקאית דוריאן לקס בתרגומה של מיה טבת דיין – הוא ספר נהדר, לא פחות. יש בו רק עשרים ושישה שירים, חלקם
המשורר והסופר הוייטנאמי-אמריקאי אושן וונג עוד לא בן 35 וכבר הוא אחד המשוררים המהוללים ביותר לא רק בארצות הברית אלא בעולם כולו. כעת גם קוראי העברית זכו במבחר משירתו המתפרש
לפעמים צריך לפתוח רשימה בסופרלטיבים: "הכפפה של יד שמאל" הוא אחד מספרי השירה הנדיבים ביותר שקראתי לאחרונה. יש בו גרסאות עבריות יפות ומשכנעות במיוחד למבחר משיריהן של שתיים מהמשוררות האהובות
למשוררת האמריקאית קים אדוניציו יש אובססיה למרובה, למה שחוזר על עצמו כמו בלולאה, קורה שוב שוב לאדם אחד – בעיקר לאישה אחת – אבל גם לנשים רבות ולאנשים רבים. בשיר
כשבוחנים את עטיפת "מכתבים מאפריקות" – מבחר של שירה אפריקאית, רובה המכריע בת זמננו, שחותר לכסות את היבשת כולה – בולטת מאוד צורת הריבוי: לא מכתב אלא מכתבים, לא אפריקה
המשוררת היפנית שיבאטה טויו (1911-2013) התחילה לכתוב שירה בראשית שנות התשעים לחייה, פרסמה את ספר הביכורים שלה כשהיתה בת 98, והספר, שזכה להצלחה אדירה ביפן, הופיע כעת בתרגום עברי. שמענו
קצת יותר משלוש שנים אחרי פרסום "שלל", מבחר השירים המקיף והמרשים שלו, מפרסם אמיר אור את "עבר", מבחר תרגומים מקיף ומרשים לא פחות, המתפרש על פני אלפי שנות שירה ויותר
גיבוריה ויוצריה של אנתולוגית השירה "אין בבעלותי דבר מלבד החלומות" הם האזידים – כך הם מכנים את עצמם, אם כי מקובל יותר לכנותם "יזידים" – מיעוט כורדי המונה כמיליון נפש
"כל השירים" של בנימין הרשב הוא ספר יוצא דופן מכל בחינה: בדו-לשוניות שלו, הנעה בין יידיש לעברית, בממדיו, יותר מ800 עמודים, ובריבוי הפיגומים – המבואות, הנספחים, התרגומים – שמעניקים לו
מחמוד דרוויש זכה במשך השנים ללא מעט מתרגמים מסורים לעברית, ואפשר להזכיר ביניהם את סלמאן מצאלחה, מחמד חמזה ע'נאים, עפרה בנג'ו, אהוד הורביץ וראובן שניר, שהעניק לנו לפני כשנתיים את
אחרי שהקדיש שתי אסופות מרשימות לשני המשוררים הפולנים האהובים עליו (ולא רק עליו) צ'סלב מילוש וזביגנייב הרברט, פנה המתרגם המחונן דוד ויינפלד לשלישי בחבורה, הלא הוא אדם זָגָייבסקי, אסף את
יש משהו היפר-ריאליסטי בשירתה של המשוררת האמריקאית שרון אולדס. זוהי שירה אוטוביוגרפית במובהק, חשופה עד עצם הזנב, שערוריותית בנאמנותה העיקשת לכיעור האלים – וליופי האלים – של כמה מהתופעות הכי
מיהו הסופר והמשורר כריס אבאני, שמבחר נדיב ומתורגם היטב מיצירתו השירית ראה כעת אור בהוצאת "רעב"? איך בכלל מתמודדים עם שאלה כזאת, שתובעת לתאר במילים ספורות את זהותו הסבוכה של
אולי הוא לא היה גדול המשוררים האמריקאים – אמריקה כל כך גדולה, שעצם הביטוי "גדול המשוררים האמריקאים" נשמע נבוב מרוב יומרנות – אבל בעיני רבים הוא האהוב מכולם. ולא, ואני
"שירי, בת האלוהים, חרון אף אכילס בן פלס" – כך נפתחת האיליאדה של הומרוס בתרגומו של שאול טשרניחובסקי: בהצבעה על זעמו של אכילס כנושא העיקרי של יצירת המופת העתיקה. בתרגומו
"הפסקת אש" הוא מבחר מתורגם וערוך היטב מיצירתו של המשורר האירי המהולל שיימוס היני (1939-2013), מעשה ידיהם של המשוררים ליאור שטרנברג ואריאל זינדר, הכולל לצד שירים גם רשימות בפרוזה, בעיקר
"לחם וחשיש וירח" הוא מבחר משירתו של המשורר הסורי ניזאר קבאני, מהמשוררים האהובים ביותר על קוראי ערבית במחצית השניה של המאה העשרים. לשאלה למה שירתו אהובה אפשר להציע שתי תשובות:
איך להציג את המשורר דוד טובי? איך להפקיע אותו מהאלמוניות היחסית שבה עברו עליו רוב חייו הספרותיים – למעט פרסומו של ספרון זעיר באמצע שנות התשעים – ולהעניק לו את