אהבה שמעבר לאושר / עמוס לויתן לאחרונה ראו אור שלושה ספרי שירים שהם בעצם רומנים בשירה. מה קרה להגר באילת? מאת עופרה עופר אורן (כנרת זמורה, עורך דורי מנור, 363
בסתיו 2022, בזמן ביקור בפריז עם אשתו נתי, כתב אלי הירש שיר ראשון אחרי 12 שנים של הפסקה. כשטיילו ברחובות ובלעו יחד את העיר, ההתרגשות והשמחה איימו להציף אותו והחזירו
אני ממשיך מסורת קטנה שנוצרה לאחרונה, ומפרסם ראיון שערך עינב שיף עם הסופר והמשורר יאיר אסולין, שספרו "הדברים עצמם" ראה כעת אור בסדרת חרגול פלוס. היתה לי הזכות הגדולה לערוך
בתחילת נובמבר נפתחת סדרת הרצאות שלי במכון אבשלום על שירה תנ"כית. הסדרה כוללת עשר הרצאות שינתנו בימי ראשון בשבע וחצי בערב. לתוכנית מפורטת של סדרת ההרצאות – ראו כאן. לפרטים
דנה ספקטור מראיינת את נעם פרתום במוסף שבועות של ידיעות אחרונות.
אלי הירש, גני תל אביב התלויים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
בשבוע שעבר ראה אור ספר השירים הרביעי שלי, "גני תל אביב התלויים". הספר נכתב בעקבות מותו של חבר קרוב – המתרגם והסינולוג דן דאור – ובעצם בעקבות חייו ובעקבות הידידות
בשבוע שעבר התברר לי שגם השנה, בפעם המי-יודע-כמה, לא זכיתי בפרס ראש הממשלה. מדי שנה, כבר שנים רבות למדי, אני פותח עיתון, ומגלה ששוב נמצאו יותר מתריסר יוצרים אחרים שתרומתם
בשבוע הבא (זה שנפתח בערב סוכות ה30/9 ומסתיים בשבת ה6/10), מדי יום ביומו חמש דקות לפני צהרי היום (כלומר ב11:55), אפשר לשמוע אותי קורא שירה בקול המוזיקה. עולות שתי שאלות:
ביום ג', ה-16 באוקטובר, נפתחת סדרת הרצאות שלי בעלמא על שירה תנ"כית. הסדרה כוללת חמישה מפגשים. לפרטים נוספים ולהרשמה, ראו כאן. כשליש מספרי התנ"ך הם ספרי שירה – שירה מופלאה שרובה
שוב אני מנצל חופשת שבוע מהמדור כדי לספר סיפור ולצרף שיר. התוכנית המקורית שלי היתה לפרסם שירים חדשים – נסחפתי לאחרונה לתוך מערבולת כתיבה – אבל השריפה בכרמל לא נתנה
אני דוחה ביממה את פרסום הרשימה החדשה כדי לספר על תקלה בלתי צפויה שהתרחשה באתר. בעקבות התקלה נגרמו שני נזקים. אחד קטן יחסית: אבדו שלוש תגובות (כולן לפוסט האחרון, "שירים
אני ממשיך מסורת קטנה שיצרתי, ומנצל שבוע-חופשה של המדור "קורא שירה" ב"7 לילות" כדי להקדיש רשומה לשירים ישנים (מאוד) שלי, אולי משום שעל הקושי האמיתי – לפרסם שירים חדשים – עדיין
לפני שש עשרה שנים, בסתיו 1994, נסענו לטיול משפחתי באיטליה. טיילנו קצת באומבריה והרבה בטוסקנה. נסענו שלושה: נתי אני ודריה – בתנו הבכורה, שהיתה אז בת שלוש. כמה חודשים אחרי
הטור שלי ב"ידיעות" היה בחופשה של שבוע, ואני מנצל אותה כדי לפרסם מחזור שירים שכתבתי לפני כמעט שלושים שנה. הייתי אז בן תשע-עשרה, חייל בשירת חובה, בנח"ל, ומשלב מסויים במהלך
על דני, דן דאור, רעי האהוב שהלך לפני כמה שבועות לעולמו, אני עדיין לא מסוגל לכתוב. הכל עדיין כואב מדי, מסובך מדי. ובכל זאת, כדי לסמן את השבר, אני הולך