בשבוע הבא (זה שנפתח בערב סוכות ה30/9 ומסתיים בשבת ה6/10), מדי יום ביומו חמש דקות לפני צהרי היום (כלומר ב11:55), אפשר לשמוע אותי קורא שירה בקול המוזיקה.
עולות שתי שאלות: לכבוד מה, ואיזו שירה.
האמת היא שלא ברור לכבוד מה. אולי לכבוד סוכות, ואולי לכבוד הסתיו. אולי לכבוד יום ההולדת של נתי שנחגג מחר, ואולי לקראת חגיגות יום ההולדת החמישים שלי – שנפתחו במוצאי יום כיפור, התאריך העברי, ויגיעו לשיאן בשמחת תורה, שחופפת לתאריך הלועזי. אולי לכבוד סדרת ההרצאות שלי על שירה תנ"כית בעלמא, ואולי סתם ככה. מה שכן ברור זה שאורלי מורג היקרה והנהדרת מקול ישראל ביקשה ממני להקליט שבע פינות שיר לשבוע של סוכות, לא הציעה הסבר לבקשה, אבל הציעה שאבחר מה שארצה.
כשאפשר לבחור מה שרוצים זה מסובך, אז אפילו לא ניסיתי, פשוט הלכתי אחרי הלב, שבהתחלה קצת גמגם, אבל די מהר התחיל לדבר ברור. הוא בחר למעני תשעה שירים של שלושה משוררים אהובים במיוחד: זלדה, אמיר גלבע ויאיר הורביץ. יש בהם משהו סתוי, אני חושב. ואם יש בהם הדים לקוהלת – אז אלה הדים מהצד הנכון, המואר. ואלה השירים:
שלושה שירים של זלדה, שלושתם מספרה הראשון, "פנאי": שכני הסנדלר *** מהיכל להיכל *** נהר אחד זורם אל ים.
שלושה שירים של אמיר גלבע. שנים מספרו "רציתי לכתוב שפתי ישנים" – עברתי מרחק של צעד ועוד צעד. הרחקתי לכת *** ובכן, תפסתי את הפרפר, שלרגע נשתטיתי – ואחד מספרו "הכל הולך": על דבר החיים ודבר השיר, ניסיון ב'.
ושלושה של יאיר הורביץ, שלושתם מספרו "אנטומיה של גשם": פני הרעה *** נגינה מוחקת *** כיוון הרוח.
מוזמנים מאוד להקשיב! צירפתי לפוסט שני שירים. את עברתי מרחק של צעד ועוד צעד של גלבע ואת נגינה מוחקת של הורביץ.
הנה השיר של אמיר גלבע:
והנה השיר של יאיר הורביץ:
