אמיר אור, החיה שבלב

פורסם בתאריך 16 באפריל 2010 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

אמיר אור הוא דמות מרכזית ומשפיעה בקהילת השירה הישראלית – כעורך שירה, כמורה לשירה, כעסקן שירה, אך לא כמשורר. במסגרת פעילותו בעמותת הליקון הוא תרם להתפתחותם ולקידומם של עשרות משוררים פעילים, ביניהם משוררים מרכזיים למדי, ואף על פי כן קשה למצוא ביניהם מישהי או מישהו שיאמרו משהו טוב על שירתו. היחס אליו מסוייג, אמביוולנטי, זהיר, ואולי משום כך ספרו הקודם, "מוזיאון הזמן", כמעט לא זכה להתייחסות מצד הביקורת.

זה הרקע שעליו יש להבין את ספרו החדש, "החיה שבלב", מבחר משיריו מאז 1990. כשמשורר מפרסם מבחר כזה, המתפרש על פני עשרים שנות יצירה, מדובר בדרך כלל בספר עבה ומגוון למדי, שמהלך הזמן ניכר בו היטב. אלא ש"החיה שבלב" אינו רק דק ומהודק באופן מפתיע אלא גם מגובש מאוד. דומה שאור מנסה לתקן משהו שלא עבד עד עכשיו, ולהציג את עצמו באריזה חדשה, ממוקדת יותר, בפני קוראי השירה העברית.

המאמץ, לפחות בעיני, מוצלח. אור החליט לערוך את עצמו בדקדקנות, ופעל על פי שני עקרונות משלימים. כל השירים הכלולים במבחר הם שירי אהבה – אם כי מדובר באהבה מסוג מסויים מאוד ואולי גם מוגבל במקצת: אהבה כפולחן של תשוקה ארוטית – וכולם שייכים לצד המעודן או המתורבת יותר של שירתו. גם שמו של הספר מוצלח: השירים הכלולים בו מלמדים שיש בליבו של אור חיית טרף או חיה המשתוקקת להיות לטרף, חיה שאהבה בשבילה היא משחק משוכלל של צייד וניצוד, ומטרתו כמשורר הוא לאלף במילותיו את החיה הזאת, לכשף אותה באמצעות לחשים והשבעות, ולהטיל עליה רסן של יופי אפל ומסוגנן.

אור הוא משורר מקצועי ומחוייב. בשיריו ניכרת השפעה עמוקה, מודעת מאוד לעצמה, של מסורות רבות ומגוונות – של השירה היוונית העתיקה, של שירי פולחן ומיתוס מתרבויות פוליתאיסטיות אחרות, של שירת החשק שהתפתחה באגפים שונים של המרחב המוסלמי בימי הביניים וכו'. אלא שלא רק המסורות שהוא מושפע מהן עתיקות, גם דפוס ההשפעה עתיק למדי, ומזכיר את הנהיה אל "הפגאני" או "האוריינטלי" ששטפה את אירופה במאה ה-19. בהקשר העברי מתגלה אור בספר החדש כמי שמנסה ללכת בדרכם של שני משוררי עבר גדולים – טשרניחובסקי ורטוש.

הדמיון לרטוש בולט במיוחד. אור, כמו רטוש, הוא משורר ניאו-פגאני מובהק שמחבר בין פולחן וסקס ומחפש מפגש טקסי ומקודש בין התמסרות וכמיהה. לכן גם חשוב ההבדל ביניהם. רטוש הכריז מלחמה גלויה על המסורת התרבותית השלטת, כלומר על היהדות. לעמדותיו היו השלכות פוליטיות מרחיקות לכת, ולמרות אופיין המהפכני היו להן שורשים עמוקים בתרבות העברית, וליתר דיוק בתנ"ך. אור, לעומת זאת, נזהר כמו מאש משפה תנ"כית או מנימות כנעניות. ברור למה – מטרתו אינה להציע חזון תרבותי חדש או לחולל מהומה אלא להתמסר בלב שלם לעצמו ולחזיונותיו. במקום מלחמה גלויה עם המסורת הוא מציע סוג של מפלט תרבותי פרטי, מין וילה מגודרת או טירה מבודדת שבה הוא יוכל לעסוק בלי הפרעה בפולחניו הארוטיים.

מתוך כך גם אפשר להבין למה אור מתקשה להתקבל כמשורר למרות מעמדו ושליטתו באמנות השיר. הדמיון בינו לבין רטוש – ושאר משוררי הזמן ההוא – עמוק ממה שנדמה: הניאו-פגאניות שלו היא בסופו של דבר מסורתית, רומנטית וגברית מאוד, כלומר כזו שנוטה לחדד את ההבחנה בין המינים: זכר שחורג מעצמו ללא הרף מצד אחד, נקבה פעורה ותהומית מצד שני. אור מודע לאנכרוניזם הזה, ומשתדל לשכלל ככל האפשר את משחק ההשתקפויות המגדרי של שירתו, אך לא מצליח, וכנראה גם לא רוצה, להשתחרר מפואטיקה גברית-דומיננטית שעסוקה בעיקר במתח בין תשוקה ושליטה. כשמתווספת לכך נטייתו לכתוב שירה "טהורה", כלומר כזאת שמתמסרת לחלומותיה העתיקים תוך התעלמות מההווה, האנכרוניזם הרגשי והמגדרי המאפיין את שירתו מעמיק. הדבר לא מפריע לו לכתוב שירים יפים, כמו זה שמצורף לרשימה.

or

אמיר אור, החיה שבלב, הוצאת קשב לשירה

תגיות: , , , ,

יום שישי, 16 באפריל, 2010 משוררים פחות צעירים

תגובות פייסבוק:

8 תגובות על אמיר אור, החיה שבלב

ניר
27 באפריל 2010

פשוט כותב רע. עסקן כן, כתבן בלתי נלאה – גם כן, ואולם משורר הוא אינו. צר לי אך הוא נמצא במעמד שאתה מבקר את שירתו אך ורק בשל העובדה הפשוטה שלו כספי ציבור רבים עליהם הוא חולש ואשר הביאוהו למעמד של לכעורה מנחה ועורך בכיר. לו זו אף זו! פשוט גרוע. אילו ספרו היה נשלח אלייך או למערכת ידיעות ( ולכל מערכת אחרת לצורך העיניין ) הוא לא היה מקבל התייחסות.
זה ברור !

אלי
27 באפריל 2010

ניר אתה טועה מכל בחינה. ההערכה שלך לשירת אמיר אור היא בלתי מאוזנת בעליל, ומסגירה רגשות שליליים שאינם קשורים לשירה. גם האופן שבו אתה מפרש את הרשימה שלי וכוונותיה הוא שגוי במקרה הטוב, תמוה במקרה הרע.

נועה
27 באפריל 2010

אלי, ניסוח הפואטיקה של אור ברשימה הזו מעניינת ומרעננת מאוד.נדמה לי שזו גם זוית המאפשרת (לי לפחות) למצוא יופי והיגיון המחבר באופן מסוים בין כל ספריו.
עם זאת, נדמה לי שהמוטיבים עליהם כתבת התחזקו מאוד בספריו האחרונים המלוטשים יותר, כי הספר "ככה" לדוגמא, מגלה משורר אחר לגמרי.

אלי
2 במאי 2010

נועה, תודה. אני חושב שאת צודקת – "ככה" באמת שונה מאוד, ובעקיפין התייחסתי לכך ברשימה כשכתבתי על עקרונות העריכה – המוצלחים בעיני – של המבחר החדש.  

הגל
15 במאי 2010

הצלחת ברשימתך לבטא את הבעייתיות הקיימת אצל אמיר אור במיוחד
לנוכח השפעותיו מ " השירה היוונית העתיקה, של שירי פולחן ומיתוס מתרבויות פוליתאיסטיות אחרות, של שירת החשק שהתפתחה באגפים שונים של המרחב המוסלמי בימי הביניים", מדובר בבעייתיות גדולה שכן השיר למשל שאתה מציג כדוגמא למעלה נקרא "עשוי" "לעוס" "מתורבת" "לעוס" וחסר כל מקוריות שהיא. לא שומעים פה משורר כי אם פייטן על הגג, מושפע ישירות מבלי למצמץ משירה עתיקה כלשהי, גם במבנהו וגם בתוכנו, "הבו לנו יין משירים ידישאים, "ליבי צמא ליין…" מוכר ושדוף מפזמונאות ושירת ימי הביניים, גם מוטיב "הלב הצמא" ושאר חיבורים לשוניים רעיוניים שיטחיים. כתיבת אמיר אור מהוקצעת מדיי כמו חליפה מהודרת אבל היא משעממת, נדושה, מושפעת מדיי גרנדיוזית ובעיקר חסרת אמירה שירית רלוונטית למאה העשרים ואחת או מקוריות כלשהי.

בנוסף

אלי
15 במאי 2010

הגל – תודה על התגובה ועל המלים הטובות.
הטיעון שלך לגיטימי, ואני מבין מה הדבר בשירת אמיר אור שמרתיע אותך, אבל נדמה לי שאתה מפריז וחד-צדדי בחלק מקביעותיך. השיר המצוטט של אמיר אור אכן "מתורבת" ו"מהוקצע", אבל אני לא חושב שהוא "לעוס" או "שדוף" או "נדוש". להפך – יש בו יופי רב, דייקנות צורנית ומוזיקלית מרשימה, והוא גם מקורי יותר משנדמה, דווקא משום שיש בו סינתזה עקבית ומשכנעת של מקורות השפעה רבים ומגוונים.

נעמה
15 במאי 2010

כשמשורר מחליט על מבחר כנראה אין לו כבר מה לחדש.
אמיר אור מתפעם מעצמו ונותן לקורא הרגשה שהוא לפחות אפולו בכבודו.
אין בשירתו כאב אמיתי שבא מן הבטן. הוא מתיפייף בצורות מלומדות ואסתטיות של איש שבע מורם מעל.
שלא כרטוש האידיאולוגי שפרץ דרך בשירה העברית, ואף לא כשאול ט.ש בבלדות ובליריות הדרמטית שבשיריו,באמונתו באדם, אצל אור האסתטיקה אינה מוסרית, היא מבחר מילים שלא מאירות שום סימן בלב.
לצערי יהיו תמיד כאלה המבקשים קרבה לעסקני שירה.

[…] אלי הירש על החיה שבלב […]

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון