מודרניזם

ב"עוד לפני", ספרו החדש של טוביה ריבנר, יש כמה שירים קצרצרים מוצלחים במיוחד, דמויי הייקו, בעיקר במחזורים "בין כסה לעשור" ו"מעולם אחר", אבל הכמו-הייקו המרשים ביותר בספר הוא שיר בודד

משהו טוב קרה למשורר הצעיר סער יכין כאשר הוא היגר מתל אביב למצפה רמון, פרש מן העיר למדבר, ומצא שם, לדבריו, "שפה חדשה". השפה הזאת מעניקה לספרו הרביעי, "קיתונות וקבין",

את שירתה של שרון אס מניעה תשוקה גדולה לשוב אל המקור האבוד של התרבות והשירה, כלומר אל המיתוס, ולהעניק לו חיים חדשים. במילים אחרות: אס רוצה לכתוב מחדש, ובשפתה שלה,

"אפור נוצץ" הוא כבר ספרו הרביעי של המשורר הצעיר למדי (יליד 1977) שגיא אלנקווה, ודומה שמספר לספר כוחו עולה וההערכה אליו גדלה. אלנקווה פופולרי במגוון רחב של זירות פואטיות וזוכה

במבוא למבחר כתביו של המשורר האמריקאי עזרא פאונד (1885-1972), קובע עורך המבחר, יהודה ויזן, שפאונד הוא "המשורר הזר המשפיע ביותר על השירה העברית במחצית השניה של המאה ה20". זוהי הכרזה

את אוקטביו פאס (1914-1998), שמבחר משיריו ראה כעת אור בתרגום עברי יפה ומוצלח במיוחד של טל ניצן, מקובל להציג כ"גדול המשוררים המקסיקניים במאה העשרים". היו לו חושים פילוסופיים חדים לצד

"מעבורת בים השיש" הוא מבחר ראשון בעברית מהשירה הטורקית החדשה. מתרגם ועורך המבחר הוא המשורר שלמה אֲבַיוּ, שנולד באיזמיר והיגר עם הוריו לארץ כשהיה בן עשר. המבחר כולל שלושה עשר

ספרו  השלישי של מרחב ישורון, "מדריך לנוגעים בשם העצם", הוא לא ספר שירה רגיל אלא יצירה כמו-אוונגרדית שנעה בין ז'אנרים רבים – שירה ופרוזה, דרמה וג'יבריש, בלשנות ופילוסופיה. יש לספר

שני ספרי ביכורים חדשים, שניהם מצויינים, של נעמה גרשי וכרמית רוזן, מייצגים שתי מגמות מנוגדות, אולי משלימות, בשירה הישראלית הצעירה. יש דמיון מסויים בין המשוררות: שתיהן מדגישות את מחויבותן לפריפריה

אפרת מישורי היא אחת המשוררות המוכשרות והמרתקות ביותר בדורה – הדור שהתחיל לכתוב בשנות השמונים, בזנבו של העידן המודרניסטי בשירה הישראלית. אפשר לכנות את הדור הזה "דור הביניים", משום שהוא

המשורר פאול צלאן נולד ב1920 בצ'רנוביץ' למשפחה יהודית דתית דוברת גרמנית. שמו היה פאול פסח אנצ'ל. כאשר הוריו נעצרו ונשלחו למותם במחנה עבודה בטרנסיסיטריה ב1942, בנם לא היה בבית וניצל.

לפעמים אפשרויות שירה יוצאות דופן נולדות דווקא מתוך סוג של איטיות או דריכה במקום. משוררת כותבת בנעוריה שירה שמעוצבת על פי צווי האופנה האחרונים, שירה בת זמנה, אבל משהו גורם

"פסוקים", ספר שיריו העשירי של זלי גורביץ', הוא ספרו המרשים ביותר, ואפשר להבין את התלהבותו של עורך הספר, דרור בורשטיין, שמציג אותו כגילוי ספרותי משמעותי. אבל כדי להסביר למה ואיך

הניסיון להבחין בין שירה ופרוזה מציב בעיות קשות, אולי בלתי פתירות, בפני הפילוסוף או התיאורטיקן, אבל למחשבה התמימה הוא פשוט למדי: שיר, בניגוד לפרוזה, מדגיש את ההבטים החושניים והצורניים של

פיטר דיוויס הוא משורר אמריקאי צעיר ונידח למדי, שזכה לכבוד מפתיע שמשוררים אמריקאים רבים מאוד, וביניהם מבוססים וטובים ממנו, לא זכו וכנראה גם לא יזכו בו: ספרו השני תורגם במלואו

מרדכי גלדמן כותב ומפרסם שירה כבר ארבעים שנה בערך, וכעת ראה אור מבחר ממצה משיריו המתפרש על פני שני כרכים עבים בכריכה קשה. בפתח הדבר למבחר הוא מבטא בין השאר

הדבר הבולט ביותר בשירים המכונסים ב"ממש", ספר שיריה השני של חוקרת הספרות הצעירה נוית בראל, הוא הקושי הגדול להבין אותם. שיר אופיני של בראל דומה יותר מכל לכתב חידה, לתשבץ

חמוטל בר יוסף היא לא רק משוררת אהודה אלא גם חוקרת ספרות מקובלת, ולכן זה אולי לא מפתיע ששני חוקרי ספרות מרכזיים, דן מירון ואריאל הירשפלד, משבחים בשולי ספרה החדש