נתן זך, מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה

פורסם בתאריך 18 באוקטובר 2013 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

נתן זך חוגג עוד מעט יום הולדת שמונים ושלוש, והוא ממשיך לכתוב בכל המרץ. ממש עכשיו ראה אור ספר שיריו החדש, ובו יותר מ120 שירים שכתב בחמש השנים האחרונות. הספר זכה בשם יפה ומרגש, "מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה", ומה שבולט בשם הזה (מעבר לצורות הרבים "היינו" ו"נהיה", המפתיעות קצת על רקע נאמנותו המפורסמת של זך לגוף-ראשון-יחיד) הוא רוחב-היריעה שנרמז בו. כי בין "המקום שבו לא היינו", שהוא אולי העולם בטרם נולדנו, ועד ל"מקום שבו לא נהיה", שהוא כנראה העולם אחרי מותנו, מבחינים, לפחות במקרה של זך, חיים משורריים ארוכים ופוריים במיוחד, שעדיין שומרים על חיוניותם.

שם הספר רומז בין השאר לכך שהשירים הכלולים בו הם שירי חשבון וסיכום, שתפקידם להסביר מה היה פה, בעצם, בין לא-היינו ולא-נהיה. בכך הם דומים מאוד לשירים שחיים גורי מרבה לכתוב ולפרסם בעשר השנים האחרונות. יותר מזה: ההרגשה היא ששני המשוררים מנהלים לאחרונה מין דו-קרב לא לגמרי מוצהר, אולי גם לא לגמרי רציני – בעיקר משום ששניהם מרוויחים ממנו – על תפקיד בכיר המשוררים החיים היום, ומדובר בדו-קרב משעשע למדי כי הוא מייצג מחנות ספרותיים עתיקים שהתפזרו כבר מזמן. זך מתייצב בתפקיד המורד הנצחי, גורי בתפקיד הנאמן הנצחי, וקרב הירושה מתנהל בכל עוזו למרות שהמלך, אלתרמן, מת כבר לפני יותר מארבעים שנה, מוסד המלוכה הרלבנטי התבטל אפילו לפני זה, והיחיד שעוד אכפת לו מכל העניין הוא דן מירון.

ברור שזך מנצח, ומשתי סיבות. ראשית משום שהוא מספיק פיקח להודות הן בקיומו של הקרב והן בחוסר הרצינות שלו. לשם כך הוא מגייס את הסופר הוותיק ורב הזכויות אך הנשכח במקצת יצחק אורפז, וכותב שיר שנועד, לכאורה, להרגיעו: "הרגע, ידידי,/ לכולנו יש גבול,/ עוד מעט-קט יעשו גם ממך בול.// ואשר לחברך חיים גורי, הצעיר לנצח,/ האם גם הוא ייגרס בשיני הזמן?/ לא כאן המקום ולא בזה העניין."

ברור שזה המקום וזה העניין, או במילים אחרות – ברור שזך "אירוני", וזאת הסיבה השניה שבגללה הוא מנצח בקרב. בין זך לגורי יש פער אמיתי, בלתי ניתן לגישור. כי בניגוד לגורי שמרגיש תמיד שייך, מזדהה, אפילו אחראי – אחראי למורשת הציונית, למורשת דור תש"ח, ומתוך כך להצלחות ולכשלונות ולקללות ולברכות של האליטה הישראלית לדורותיה – זך הקפיד כמעט בכל תולדותיו להבהיר את ההפך מזה: שהוא לא שייך, לא מזדהה, לא אחראי, לא מכאן, הוא בכלל מאירופה, הוא רק עבר כאן במקרה, הוא מהגר נצחי, אין לו שום שורשים מקומיים וכו', ויחד עם זאת להתייצב בביטחון גמור במשבצת המשורר הכי ישראלי, גדול משוררי "דור המדינה" – אפילו את המדינה הוא לקח לגורי, שנתקע עם "דור הפלמ"ח" – התמצית המזוקקת ביותר של ישראליות טהורה לחלוטין,   נטולת-ישראליות. אז איך לגורי יכול להיות סיכוי נגדו?

וזה מה שכל-כך מרגש בספר החדש של זך – נדמה שהוא הגיע לשלב שבו הוא כבר לא מנסה להשאיר שום רווח בין כנות ואירוניה, אמת ושקר, מלים והריק שהן חושפות או מכסות עליו. שוב ושוב, בכל שיר קצת אחרת, הוא חוזר על הטענה הקבועה, הכנה-אירונית שלו – שהוא מעולם לא אהב, מעולם לא היה שייך, שאפילו החרטות והקינות שלו ריקות, שחייו פה, ולא רק פה, היו בעצם "המקום שבו לא היינו", שאין לו מה לומר ואולי מעולם לא היה לו. וברור שהריק העקשני הזה, שזך ידע להעניק לו צורה ישראלית כל כך, הוא שהפך אותו למשורר נערץ, ולמי שנתפס במשך שנים כמשורר הישראלי החשוב ביותר.

prass

נתן זך, מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד

תגיות: , , , ,

יום שישי, 18 באוקטובר, 2013 משוררים ותיקים

תגובות פייסבוק:

2 תגובות על נתן זך, מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה

חיים רכניצר
22 בדצמבר 2013

יש כאן תעוזה גדולה מצד המשורר (אולי זך ראוי לה, אולי לא, לא אני כאן אשפוט). זך מזמין אותנו לשאול: האמנם הוא לא ממלא חלל במה שכבר אמר? כך או כך שוב נכתב שיר על המשורר הנמלא אלם ונחלץ מהאלם בכך שהוא שר ומעיד על האלם של עצמו. אם יש כאן, כפי שאלי אמר, כנות ואירוניה, יש כאן גם הודאה נרקיסיסטית ולא ברור לי שהאירוניה נאמרת בכל הכובד על המשורר עצמו. זך כתב פעם שיר הנקרא "השיר הנכון" (מתוך "כל החלב והדבש") ויש אולי אף טעם לקרוא שיר כנגד שיר. מתוכו רק אצטט שורה ראשונה ושתי שורות הבית השלישי: "כשהרגש דועך, השיר הנכון מדבר." "אז אינו ירא. את המילים שאמר / אינו מבקש לבטל. אף כי הן אויר."

דוד אדלר
30 בדצמבר 2013

רשימה מבריקה שהתמיהה אותי רק בחצי משפט אחד שכתבת: "בין "המקום שבו לא היינו", שהוא אולי העולם בטרם נולדנו". אם אכן זו הייתה הפרשנות הרי ששם הספר אינו "יפה ומרגש" כפי שכתבת אלא די בנאלי. אך אם הפירוש הוא: "שחייו פה, ולא רק פה, היו בעצם "המקום שבו לא היינו", וזה הפירוש הנכון, לעניות דעתי, כפי שתקנת בהמשך, אזי זה אכן שם "יפה ומרגש".

ובאשר לגורי, צדקת, הרי גם הוא העיד: "אפילו המצב הלאומי המאתר אותי בדרך כלל" בשירו הנפלא "על החוף" ("עיבל" וכן בכרך ג' של "השירים")

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון