סיגל בן יאיר, לא מעודן

פורסם בתאריך 18 בפברואר 2011 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

שיריה של סיגל בן יאיר עוסקים לעתים קרובות בעוני, כלומר במחסור בכסף על הקשיים הגדולים הכרוכים בו, אלא שיש הרבה סוגי עוני, ובעוני שבן יאיר מעצבת בולטים בעיקר יסודות מגדריים, אסתטיים ואינטלקטואליים. על פני השטח זהו עוניה של משוררת ישראלית משכילה וחרוצה, ממשפחה טובה ותרבותית, כך היא מעידה על עצמה בכמה מהשירים, השייכת למה שמכונה "מעמד הבינים", זה שאומרים עליו שהוא הולך ונשחק. ואכן, בזכות השכלתה וחריצותה יש לה עבודה המוצגת כמשרה בעלת אופי בירוקרטי ("אני מזכירה דו-שולחנית א-רגלית… כולי שולחן וגף-מדף הקפי… אני אישה-שולחן, יש לי אגן מוברג…"), הכוללת גם בוס שהיא תלויה בו ולכן אין לה ברירה אלא לצחוק כשהוא מספר בדיחות גזעניות, ואף על פי כן, למרות נכונותה לסבול את הבוס ובדיחותיו המבזות, מתברר שאין לה די כסף לקנות ספר שירים של מאיאקובסקי: "בקניון התחנה המרכזית החדשה שורה רביעית מימין / אני זוממת בצומת ספרים לגנוב / את אוסף שיריו המתורגם של מאיקובסקי, / 118 ש"ח מחיר מומלץ לצרכן. / ארנקי ריק ואני מתפללת מאה / ושמונה עשר…"

דומה שהכל בשיר הזה, כמו ברוב שיריה של בן יאיר, רווי בפתוס מכוון היטב: ממיקום החנות בתחנה המרכזית, דרך הארנק הריק, ועד ל-118 ש"ח, שהוא באמת מחיר מעצבן לספר שירה. אבל מה שחשוב הרבה יותר מסיגנונו המעודן והמדוייק של העוני זו התפילה, המייצגת משאלה או תשוקה אסורה, לגנוב את מאיאקובסקי הנחשק כל כך – מאיאקובסקי המהפכן, האולטרה-מודרניסט, "הענן במכנסיים" – תפילה שמסתיימת בכישלון נשי מאוד ומר מאוד: "אני מנסה לנער מעלי / את מורא הדיברות הנורא, ואת צליל חבטת ידה של אמי הרעה / וזרועי נוטה הה – / תשוקה נרעדת, ארנק חלול, עיקול / ידי הנחלשת, על גחוני אני, / זוחלת לצאת."

בן יאיר אוהבת כנראה את השיר הזה (ובצדק, זה שיר נהדר), ולכן היא כתבה לו כמה וריאציות נוספות, שאחת מהן מצורפת לרשימה. בכל הווריאציות, כמו ברבים משיריה האחרים, חוזר אותו מבנה: בן יאיר ממקמת את עצמה בהקשר לא הרואי במיוחד, "עני" כביכול – כמעט תמיד מדובר בהקשרים צרכניים או בירוקרטיים מתסכלים – אך מסיימת את השיר בקרשצ'נדו המבוסס על דימוי גופני ומיתולוגי רב עוצמה: בסוף השיר על מאיאקובסקי היא מדמה את עצמה לאישה-נחש המגורשת מגן העדן כשהיא זוחלת על גחונה, ובסוף השיר המצורף לאישה הנעקדת כמו פרומתיאוס בבדידות נצחית לצוק, ועופות טרף מכרסמים את איבריה הפנימיים.

תחשבו על שלושת הדימויים הדרמטיים שהוזכרו במהלך הרשימה – אישה-שולחן, אישה זוחלת ואישה  נעקדת. הדימוי הראשון, לאישה-שולחן, הוא בין השאר מחווה לחזי לסקלי, שכתב בשירו "שולחן": "אני אבי המשטחים האופקיים… אבי הרצפה, אבי הכיסא, אבי המיטה, אבי הכלב… אבי הזכר הכורע על ארבע". ההקשר המיני משמעותי אצל בן יאיר בדיוק כמו שהוא משמעותי אצל לסקלי, וקשה שלא לחוש שכאשר היא מדמה את את עצמה לרהיט משרדי, לחווה הנענשת או לפרומיתיאוס הכבול, היא יוצרת – בדומה ללסקלי – אובייקטים אסתטיים מרתקים שיש בהם מורכבות מגדרית וארוטית, המשלבים יחד תשוקה גדולה עם התרסה זועמת וחוסר אונים משתק.

עוני בשיריה של בן יאיר הוא איפוא מצב קיומי דו משמעי. כרוכים בו השפלה, חולשה בלתי נסבלת וגבולות צרים ומאיימים, אבל דווקא משום כך הוא מאפשר למשוררת לעצב דימויים מקוריים ומשוכללים, אוביקטיביים כביכול, של כמיהה חדה וחריפה, לא מעודנת. נכון שמקובל לראות בשירתה "שירה חברתית", ולקשר אותה למשוררים כיודית שחר או מתי שמואלוף, למשל, אבל מעבר לפני השטח החברתיים  שלה – שאי אפשר ואין טעם להכחיש – שירתה קרובה לא פחות לשירת הגוף הלכוד בתוך עצמו, הכמה, המעונה, המסתגף והמזדכך של משוררים כלסקלי, ענת זכריה, יעקב ביטון או אופיר נוריאל.

סיגל בן יאיר, לא מעודן, הליקון

תגיות: , , , ,

יום שישי, 18 בפברואר, 2011 משוררים צעירים

תגובות פייסבוק:

6 תגובות על סיגל בן יאיר, לא מעודן

רענן בן-טובים
28 בפברואר 2011

קראתי את המאמר בעיתון וקראתי משיריה. בעיניי זו לא שירה חברתית (ראיתי שסייגת את התיוג) אלא אישית, שבשל עוצמתה והרובד הקיומי-פיזי שבה פורצת למישור החברתי הכללי.
מאוד אוהב.

שאול סלע
28 בפברואר 2011

כרגיל אני משבית שמחה

"עושה מעשה זִמְרִי ומבקש שכר כְּפִינְחָס" הוא ביטוי המתאר אדם העושה מעשה נקלה אך מתהדר כאילו עשה מעשה נעלה.

סיגל בן יאיר שפירסמה את ספר השירים "לא מעודן" באמת רחוקה מלהיות מעודנת. נזה מספר שנים ועד היום סיגל בן יאיר היא חלק מהמערכת של כתב העת "מטעם, שבראשו עומד תוקף הנשים יצחק לאור. על מעלליו של לאור ידעתי לפני שאשכר פירסמה את סיפור האונס בהעוקץ. לכשהתפוצצה הפרשה שלחתי לסיגל בן יאיר ועוד כאלה שמוגדרים כחברים שלו בפייסבוק הודעה שזועמת על הגב שהם נותנים/נתנו ליצחק לאור. מספר חודשים לאחר מכן פנתה אלי תחקירנית של העיר בשאלה אם איימתי על חדווה הרכבי ועל סיגל בן יאיר.

כבר מספר שבועות שיש לי משחק חתול ועכבר עם אסתי סגל העורכת של מגזין הבלוגים "במחשבה שניה" אסתי סגל כתבה פוסט על ספרה של סיגל בן יאיר,אני כתבתי תגובה שמזכירה לכולם את "פעילותה התרבותית" של סיגל בן יאיר לצידו של יצחק לאור. אסתי סגל מחקה את ההודעה. לפני שבועיים אסתי סגל המליצה על כתב עת שיצחק לאור כתב בו מאמר. אני כתבתי תגובה נגד כתב העת שמפרסם מאמר של לאור וגם כאן התגובה נמחקה.

אלי הירש פירסם מאמר במוסף הספרות של ידיעות אחרונות שזו הפיסקה הראשנה שבו

שיריה של סיגל בן יאיר עוסקים לעתים קרובות בעוני, כלומר במחסור בכסף על הקשיים הגדולים הכרוכים בו, אלא שיש הרבה סוגי עוני, ובעוני שבן יאיר מעצבת בולטים בעיקר יסודות מגדריים, אסתטיים ואינטלקטואליים. על פני השטח זהו עוניה של משוררת ישראלית משכילה וחרוצה, ממשפחה טובה ותרבותית, כך היא מעידה על עצמה בכמה מהשירים, השייכת למה שמכונה "מעמד הבינים", זה שאומרים עליו שהוא הולך ונשחק. ואכן, בזכות השכלתה וחריצותה יש לה עבודה המוצגת כמשרה בעלת אופי בירוקרטי ("אני מזכירה דו-שולחנית א-רגלית… כולי שולחן וגף-מדף הקפי… אני אישה-שולחן, יש לי אגן מוברג…"), הכוללת גם בוס שהיא תלויה בו ולכן אין לה ברירה אלא לצחוק כשהוא מספר בדיחות גזעניות, ואף על פי כן, למרות נכונותה לסבול את הבוס ובדיחותיו המבזות, מתברר שאין לה די כסף לקנות ספר שירים של מאיאקובסקי: "בקניון התחנה המרכזית החדשה שורה רביעית מימין / אני זוממת בצומת ספרים לגנוב / את אוסף שיריו המתורגם של מאיקובסקי, / 118 ש"ח מחיר מומלץ לצרכן. / ארנקי ריק ואני מתפללת מאה / ושמונה עשר

מחד גיסא סיגל בן יאיר מספרת על עצמה כקרבן של הטרדות מיניות ושוביניזם ומאידך סיגל בן ארי,דרור בורשטיין,חגי מטאר,הילה להב,ענת מטאר,אסתי סגל וגליה יהב הם אלה שמחבלים באמצעים הלגיטימיים החוץ מימסדיים להוקיע ולהדיר את יצחק לאור.

בפוסט של אלי הירש יש קישור לראיון שקיימה גליה יהב עם סיגל בן יאיר. סיגל בן יאיר היתה עושה טובה לעצמה ולא מאזכרת את שמו של חלאור בראיון. בסך הכל מודה סיגל בן ארי בענידת יהלום דם שמקורו בסיירה ליאונה. לראיון זה מתאים כמו סיר למכסה המשפט "הלך העורב אצל הזרזיר".

גליה יהב ישבה באולפן של תיק תקשורת והגנה על חלאור

הפוסט של אלי הירש

http://elihirsh.com/?p=2781

ראיון שערכה גליה יהב עם סיגל בן יאיר במדור הספרות של 7 לילות, ידיעות אחרונות.

http://www.etgar.info/he/article__482/%D7%AA%D7%A9%D7%A2_%D7%A2%D7%93_%D7%97%D7%9E%D7%A9

אחד שיודע
28 בפברואר 2011

שאול סלע, נודניק בלתי נלאה שכמותך. תנוח

[…]  ברכות לסיגל בן יאיר על זכייתה בפרס "טבע" בפסטיבל השירה במטולה תשע"א. הפרס ניתן לה על ספר שיריה "לא מעודן" שיצא בהוצאת הליקון, בסידרה "פגאסוס" "הקול החדש". על הספר אפשר לקרא בטור של אלי הירש, שם גם תמצאו הפניות לביקורות נוספות http://elihirsh.com/?p=2781 […]

הדס
14 בדצמבר 2016

משוררת נפלאה , שיריה נוגעים בכולם

הדס
14 בדצמבר 2016

שיריה מקסימים ,נוגעים בלב כולנו

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון