משוררים צעירים

ספר השירים החדש של מיה טבת דיין, משוררת ומרצה להינדואיזם, נפתח בשירים סוערים במיוחד שנכתבו במהלך שמונה עשר החודשים האחרונים הישר ממלתעות הקורונה, או אם תרצו: מבטן הלוויתן של הורות-בימי-קורונה,

שירי "שריקת שומר הלילה", ספרו השישי של יקיר בן-משה, משחזרים סיטואציה מוכרת לרבים: אב מספר לבניו סיפורים לפני השינה, ולא רק לפני השינה אלא גם בדרך לבריכה, או לבית הספר,

שרי שביט העניקה לספר השירים השני שלה שם יפהפה, "כאב מרחקים", שאפשר להציע לו שני פירושים מתנגשים – מצד אחד כאב שאפשר להרגיש רק מרחוק מאוד, מתוך ניתוק רגשי או

באחד השירים היפים ביותר ב"בעניין הבערה", ספר הביכורים של יעל סטטמן, מבקשת המשוררת ממי שהיא מכנה "אלוהי המילים" לסייע לה לכתוב "בלב שלם", כלומר לכתוב היטב, כמו שצריך, כך שהמילים

כשהתחלתי לקרוא את "מעבר לאופק השכמות"‚ ספרה השני של המשוררת והעורכת הדס גלעד, חשתי בעיקר פליאה. משהו במפתח הרגשי של השירים הפתיע אותי. לקח לי זמן להבין שמדובר בשירים מאושרים,

שירי "השמש שרה למלכיור", ספר הביכורים של המוזיקאי והמשורר הצעיר (יליד 1995) עמנואל יצחק לוי, הזכירו לי שורה מפורסמת של חזי לסקלי – "והעברית, העברית/ היא חור/ בתוך העברית". לסקלי

המשורר וחוקר הספרות הצעיר יפעל ביסטרי העניק לספר הביכורים שלו שם מיוחד במינו, "שאת", מילה שמשמעותה מעורפלת וטעונה גם יחד, בין השאר משום שהיא רוויה בזכרונות מקראיים קשים לפיענוח כמו

נמרוד ברקו, שספר הביכורים שלו ראה כעת אור לאחר יותר מעשרים שנה של כתיבה במסתרים, שיך למסורת משוררית נדירה למדי שחבריה חותרים, ואולי נאלצים, להמציא למען שירתם עברית כמו-חדשה או

המנהג המשונה להוציא לאור שני ספרים של אותו משורר בעת ובעונה אחת הולך ותופס תאוצה. מייסד הזרם היה שלומי חתוכה שפרסם לפני כמה חודשים את "אי" ו"יבשת". בעקבותיו הלכה המשוררת

"איך מגשרים על הפער בין שפיות ושיגעון?" שואלת גל נתן – עובדת סוציאלית ומשוררת – בפתח אחד משיריה, ומנסחת את האתגר הפואטי שהיא מתמודדת איתו בהצלחה כה מרשימה בספר הביכורים

ברגע שהתחלתי לקרוא את "שירי עזובה לאהבה" של ישראל דדון, האחרון במשוררי חבורת ערס פואטיקה שזכה להוציא ספר, הבנתי שנפל דבר בשירה הישראלית. השירים הכו בי מייד בעוצמה בלתי מוכרת,

כשקוראים את שירי "הדוב הגדול", ספרה השני של אלה נובק, קשה שלא להרגיש שהמשוררת עושה הכל בשביל להמעיט את דמותה ולהקטין את המשקל הפואטי של שיריה. אם לפתוס יש הפך,

הזעם שסימן את כניסתו של שלומי חתוכה לשירה העברית בספרו הראשון, "מזרח ירח", התרכך בספריו החדשים, "יבשת" ו"אי" – כן, שני ספרים שראו אור במקביל, כמו לידת תאומים – והפך

בספרה השלישי, "מפחדך בשרי", מצליחה בכל סרלואי לגעת בשורש החידוש הגדול שיש בשירה הדתית הישראלית החדשה, זו שמזוהה, בין השאר, עם כתב העת "משיב הרוח", והיא מצליחה לעשות זאת דווקא

יש ספרי ביכורים שקשה להחמיץ את יופים המיוחד, את מקוריותם, את סוג הכישוף החדש, הבלתי מוכר, שהם מטילים על הקורא/ת. ספר ביכורים כזה הוא "מחצית חביוני" של המשוררת הצעירה (צעירה

ספר הביכורים של עמרי שרת, סטודנט לתנ"ך ולשון עברית שחזר בתשובה, גדוש בשירים חזקים ומקוריים מאוד, שמצליחים לצרף יחד שתי תכונות שנחשבות מנוגדות: הם חשופים עד כאב, נטולי מסכות לכאורה,

אדם רצון כותב את שיריו מתוך תחושה מאיימת של ריקנות, שכחה, שתיקה – של התנדפות הזיכרון, של מחסור בשפה. באחד השירים הוא מספר איך במות אמו לא היו לו מילים

אי אפשר להתעלם מספר הביכורים של אורין רוזנר. יש לו שם נהדר, "גורי רוח", שקולע למקום הכאוב שממנו הוא נכתב, איפשהו על הגבול בין ספר ילדים, "גן גורים", למשל, לבין