"אושר ושמחה" הוא אחד הספרים החידתיים והזוהרים ביותר של המשוררת לאה איילון, שהתחילה לפרסם בראשית שנות ה80, בלטה מאוד בשיריה האנרגטיים, הפופיים, רוויי התשוקה, אבל הלכה ונדחקה לשולי תשומת הלב הספרותית בשל נאמנותה לצורות היפר-מודרניסטיות (ואולי דווקא פוסט-מודרניסטיות) קשות לפיענוח, מסתוריות כמו זן חייזרי של פרחים, מין סחלבי שירה שנדדו מכוכב אחר. שם הספר, "אושר […]
לאה איילון פרצה לשירה הישראלית בתנופה גדולה אי אז בראשית שנות השמונים, והתקבלה בהתלהבות ובעניין. הפופולריות שלה (לא בקרב הקהל הרחב, כמובן – בסופו של דבר היא משוררת ששיריה קשים להבנה – אלא בקרב קוראי שירה מנוסים, אינטלקטואלים חובבי חידושים וכו') החזיקה מעמד גם בשנות התשעים, כאשר המונח "פוסט מודרניזם" הפך לאופנה תל אביבית, שהתקשרה […]
התזה שמוצגת בספרו של ניסים קלדרון מחברת שתי תופעות שהקשר ביניהן אינו מובן מאליו: מצד אחד המשבר שהשירה הישראלית נקלעה אליו החל משנות השבעים, ומצד שני עלייתם, בערך באותן שנים, של הרוק הישראלי והפרסונה של הזמר-יוצר הקשורה אליו. אלא שמעבר לתזה הזאת, מסקרנת ככל שתהא, מסתתר משהו אחר, הרבה יותר אישי – אוטוביוגרפיה אינטלקטולית של […]
השירה הישראלית, כמו השירה הציונית שקדמה לה, נולדה כשירה אשכנזית. כולם, מביאליק ורחל, אצ"ג ואלתרמן ועד עמיחי, אבידן, רביקוביץ או וולך, היו אשכנזים. אחד הראשונים שפרץ את המחסום הזה וזכה להצלחה גדולה כמשורר ישראלי הוא רוני סומק. אולי הוא לא הראשון שניסה לשנות את התמונה, בטח לא היחיד שהצליח, אך שמורה לו זכות גדולה בתולדות […]
מה שאנשי "מעין" רוצים זה לקדם גרסה רוקנרולית של הספרות העברית. רוקנרול, סגנון מוזיקלי שפרץ לפני יותר מחמישים שנה ומיצה את עצמו תוך עשור וחצי, הוא סמל לרעיון קצת יותר מתמיד – הרעיון של תרבות צעירים המיוצרת על ידי צעירים, טורחת להבחין את עצמה בחדות מ"תרבות המבוגרים" הנתפסת ככוזבת ואלימה, ומתבססת על רוח הנעורים החושנית […]
