מאיר ויזלטיר, מכלול שירים, 1959-1969

פורסם בתאריך 28 באפריל 2016 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

מפעל קיבוץ שיריו של מאיר ויזלטיר יצא לדרך. בינתיים ראה אור רק הכרך ראשון, הכולל את שירי העשור הראשון לפעולתו כמשורר, החופף במידה רבה לשנות העשרים בחייו ולשנות השישים של המאה ה20. השם שנבחר למפעל הוא "מכלול שירים", שמחליף את "כל השירים" הישן והטוב. פירושו המקורי של "מכלול" בעברית הוא פאר, הדר, מעשה מחשבת, ובהשאלה: ריבוי המצטרף לשלמות או להרמוניה. ומכיוון שויזלטיר מייחס לעצמו קרדיט משולש בספר הזה – הוא לא רק מי שכתב את השירים אי-אז לפני כחמישים שנה, אלא גם מי שחתום עליו כעורך וכמעצב – יש לשם הלא מקובל טעם בעייתי במקצת, המודגש בשל העיצוב הלא מוצלח של הכריכה. חבל שויזלטיר לא השאיר קרדיט או שניים לאחרים.

אלא שהקנקן פחות חשוב ממה שיש בו, ולמרות השם והכריכה זהו ספר מרתק של משורר משפיע מאוד, שתרם לשירה הישראלית סדרה משמעותית, ואולי אפילו מכלול משמעותי, של שירי מופת. כדאי להבהיר שאת שירי המופת האלה אי אפשר למצוא בכרך הנוכחי, שכן ויזלטיר התגבש כמשורר רק בספרו "קח" שראה אור ב1973. כדי לקרוא את השירים שהקנו לו את תהילתו יש אם כן להמתין לכרך הבא של ה"מכלול", זה שיוקדש לשיריו משנות השבעים. ברור שגם בין שירי הכרך הנוכחי יש לא מעט שירים יפים וקולעים המבשרים על השגיו לעתיד לבוא, כמו השיר המצורף לרשימה, אבל רבים מהם אינם עומדים במבחן הזמן. מה שכן ניכר בהם אז, והיום מטבע הדברים קצת פחות, זה הצד הרענן שלהם, המתנסה, המגשש, המודע לעצמו, החותר לגיבושה של שפה שירית חדשה: חדה וחותכת יותר, מעורבת יותר בחיי הבריות, ריאליסטית ומפוכחת יותר מזו שהיתה מקובלת בשנות החמישים והשישים.

ויזלטיר גיבש את קולו כמשורר רק בראשית שנות השבעים משום שרק אז, בעקבות מלחמת ששת הימים והתהוותה של המיני-אימפריה הישראלית, הוא השלים עם ייעודו: להיות משורר פוליטי, כלומר: מקומי ולאומי – עברי, יהודי, ישראלי, תל אביבי – ולא להסתתר מאחורי מסכות "קיומיות" ו"אוניברסליות" בסגנון זך הצעיר. זהו בעצם ההיסוס שהגדיר את חיפושיו הפואטיים בשנות השישים: אפשר ממש להרגיש איך הוא התלבט אז בין האינסטינקט הבסיסי שלו – לכתוב שירה שמתכתבת עם הפוליטיקה הישראלית ועם הזיכרון העברי והיהודי הארוך – לבין התנסות במודלים שמקורם במודרניזם האירופאי והאנגלו-אמריקאי. רק כשההיסוס הזה הסתיים, והתברר לויזלטיר שעל המודלים האוניברסליים-לכאורה לשרת את מחוייבותו למסורת העברית ולא לטשטש אותה, כלומר לשרת את תפקידו כשליח ציבור, נולד ויזלטיר המוכר לנו: משורר שחותר לעיצובה של תודעה ישראלית אלטרנטיבית: הרבה פחות רומנטית, לאומנית ומאוהבת בעצמה מזו של משוררים מדורות קודמים כאצ"ג, אלתרמן או רטוש, והרבה יותר מפוכחת וזהירה.

ביסוס מסויים לדברי אפשר למצוא בקבוצה מצומצמת אך משמעותית של שירים הכלולים בספר החדש, שאפשר לכנות "השירים הגנוזים למחצה של ויזלטיר הצעיר". אלה הם שירים שויזלטיר כתב ופרסם בנעוריו הרחוקים, אי אז בראשית שנות השישים, אך הקפיד להשמיט עד כה מספריו. ומה שבולט בשירים האלה, כמו "בני דוד", "נבוכדנאצר" ואחרים, הוא המאמץ שניכר בהם לחלץ ממיתוס החורבן והגאולה היהודי ו/או הציוני מיתולוגיה לאומית חדשה, צנועה וגמישה יותר, פתוחה לשינויים ולעידכונים. סביר להניח שויזלטיר הצעיר התכחש לשירים האלה כי הם נראו לו אז "לאומיים" מדי, אך כשהם נבחנים במבט רטרוספקטיבי דומה שהם מהשירים היפים והמרתקים ביותר שהוא כתב בשנות השישים.

ויזלטירמכלול

מאיר ויזלטיר, מכלול שירים, כרך א', 1959-1969, הקיבוץ המאוחד

תגיות: , ,

יום חמישי, 28 באפריל, 2016 משוררים ותיקים

תגובות פייסבוק:

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון