מאיר ויזלטיר, מוצא אל הים

פורסם בתאריך 18 באפריל 2014 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

"מוצא אל הים", ספרו השישי של מאיר ויזלטיר הרואה כעת אור במהדורה מחודשת, דומה במידה מסויימת, לאו דווקא בתכניו אלא במצב רוחו הקודר ובמקומו המיוחד בתולדות המשורר, ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך. שניהם, הספר והאלבום, ראו אור ב-1981, שניהם בלטו בעוצמתם הכואבת והאפלה – עוצמה שהניבה כבר אז, בזמן אמת, כבוד והזדהות לצד ביקורת ורתיעה – ובשניהם אפשר לראות רגע של שיא ומפנה בקריירה של יוצרם, ובעקיפין בתודעתה של שכבה חברתית שלמה. ויזלטיר וחנוך מילאו, כל אחד בתחומו, תפקיד מרכזי בהתחדשותה של התרבות הישראלית של שנות ה70, ושניהם סיכמו את העשור ההוא – העשור של הפנתרים השחורים, מלחמת יום כיפור והמהפך – ביצירה שהיה משהו מתריס וקיצוני באופיה הקודר והזועם.
ב"חתונה לבנה" בלטו תכנים אישיים מאוד, בעיקר קץ נישואיו הראשונים של חנוך. גם ב"מוצא אל הים" אפשר לזהות חומרים אישיים, כמו צמד שירי זעם המופנים לאהובה נוטשת וקינה על ידיד שמת, אבל ההרגשה היא שעיקר הכאב מוסתר, ולכל היותר נרמז במשלים שתפקידם הוא להרחיק את השיר מהמשורר, כמו הבלדה שבורת הלב שהעניקה לספר את שמו – על אישה שבעת ימים וכאבים שמבוקשה, להתאבד בטביעה, לא ניתן לה: "עכשיו היא בבית אבות/ וסיפורה עוד לא תם./ לשווא ביקשה למצוא/ מוצא אל הים".
ויזלטיר של "מוצא אל הים" אינו יוצר ביוגרפי במיוחד, אלא משורר שעיקר פעולתו היא להתבונן במבט חודר בחברה התל אביבית והישראלית שבתוכה הוא חי, להמשיל משלים על טבע האדם והזמן, להוכיח בשער, להגות ולחנך. זה טיפוס מוכר מתולדות השירה העברית, הטיפוס הנבואי, שניחן להרגשתו ביכולת מיוחדת לזקק את האמת החברתית והמטאפיזית מתוך תעתועי הבורות והיוהרה שבולעים את רוב בני זמנו, ולחשוף אותה בשירים עזים ונוקבים.
ב"מוצא אל הים" הגיעה המגמה הנבואית בשירת ויזלטיר לשיאה. רוב שירי הספר חושפים השפעה מודעת וגלויה של ספרות הנבואה התנ"כית. סביר להניח שהתעצמות הפרסונה הנבואית דווקא ב"מוצא אל הים" קשורה לכך שמדובר בספר מר וקודר במיוחד. בזמנים של מצוקה רגשית רבים הופכים לרואי שחורות, ששבים ומגלים בחזיונותיהם את השלד הנצחי של המציאות – ודאות המוות והיאוש. ומה שמייחד את ויזלטיר ומשוררים "נבואיים" דומים לו הוא הכישרון להפוך את החזיונות האלה לשירים חכמים ומשכנעים שיש בהם יופי מסתורי, ובזכות היופי גם סוג של אמת.
מקור היופי קשור גם הוא להשפעת השירה התנ"כית, וליתר דיוק: לאספקט האלוהי שלה. ברוב חזיונות החורבן בספר – כמו באלה המציגים את תל אביב כעיר בלהות שאנשים חיים בה מתוך עיוורון לכוחו הממית של הזמן החולף – בולטות אהבתו של ויזלטיר לאל שבשמו הוא מתנבא, והנחמה שהוא מוצא בעוצמתו ההרסנית. האל הזה מכונה בספר בשמות רבים, "אל הים", "האדמה", "החומר של העולם", ובאחד השירים הוא אפילו מכונה באחד משמותיו היהודיים, "הוויה": ויזלטיר כותב כמו בדרך אגב: "חסד תעשה לנו ההוויה לכשתסתיר/ את מעשינו המיותרים תחת תילי אבק,/ אומר אני, ופני מסמיקים/ בהיותי מייחס להוויה/ חסד ומעשים". לכאורה הסומק מעיד שויזלטיר החילוני מסתייג מצורת המחשבה הדתית שהתגנבה לדבריו, אך למעשה הוא חושף את העובדה שהכמיהה לחסד אלוהי, זה שכרוך במוות ושכחה, נובעת ממקום עמוק בנפשו.
בהערות בסוף הספר ובטקסט המודפס על הגב מנסים המשורר וההוצאה להדגיש את היסוד הנבואי ב"מוצא אל הים", תוך תירגומו לשפה חילונית. נאמר שם שהספר נכתב אמנם בשנות השבעים "אך רבים משיריו מפנים זרקור חדש, לעיתים אכזרי ומסמא, אל המבוכה הרוחנית כפי שהיא מוכרת לנו היום", ומודגשים השגיו הנבואיים הגלויים של ויזלטיר, כמו השיר המרשים שכתב בעקבות מבצע ליטני ב-1978, וחזה בדייקנות מזעזעת את מלחמות לבנון לדורותיהן. ואף על פי כן היומרה המתגלה בדברים האלה, להפוך את ויזלטיר ממשורר משוכלל המתמחה בשירה כמו-נבואית לנביא חילוני, היא שגויה ובעייתית.
היומרה נחשפת במערומיה בשתי מילים מיותרות, המציגות את ויזלטיר לא רק כמי שהתריע כנגד התמשכות המלחמה וההתכחשות לסבל הפלסטיני, אלא גם כחוזה "הניכור העדתי". הכוונה היא לכמה משירי הספר שבהן מופיעה דמות של נערה צעירה, המכונה באחד מהם "פרחינה עדינה" ובאחר "בתולת בת ישראל". בשירים אלה חושף ויזלטיר לא את כשרונו להתנבא או "להפנות זרקור חדש", אלא להפך, את עיוורונו. מתגלה בהם ההירארכיה הכוזבת שנבואותיו מבוססות עליה: הנביא על פי ויזלטיר הוא האינטלקטואל שמשקיף על המתרחש ממרומי תודעתו ההיסטורית שחושלה בתולדות אירופה, ואילו מי שהוא מתנבא עליו היא "בתולת בת ישראל" המזרחית או הנשית המדי, שיש בה "משהו מרוד, חשוך מרפא", כדבריו על יונה וולך בשיר "תזכורת אחרונה". אלה אינן מילים של נביא בן זמננו, אלא של משורר הלכוד ככל משורר בעברו, בתולדות חייו הסבוכות ובנקודת מבטו המקוטעת, ובלי שלוקחים בחשבון את הצד הזה, הלכוד והסבוך והקטוע, שירתו מאבדת חלק חשוב ממשמעותה.

mw

מאיר ויזלטיר, מוצא אל הים, הוצאת הקיבוץ המאוחד

 

תגיות: , , , , ,

יום שישי, 18 באפריל, 2014 משוררים ותיקים

תגובות פייסבוק:

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון