את שיריה של גיתית דהן פגשתי לראשונה לפני כחצי שנה באנתולוגיה "את כל הרצון" שערכה אורית נוימאיר-פוטשניק, אנתולוגיה חלוצית ומעוררת השראה של שירה לסבית ישראלית, והם בלטו שם משתי סיבות: בגלל התכנים המורכבים שלהם, ובגלל העברית המיוחדת של דהן, גבוהת-משלב עד מאוד ועם זאת אינטילגנטית, גמישה להפליא וכמעט מתריסה בריבוי הרבדים שלה. ועכשיו, כשספר הביכורים של דהן, "סדק יהלום", רואה אור, אפשר ממש לחוש כיצד המורכבות הזאת, הלשונית ולא רק הלשונית, היא אחד הגורמים המרכזיים בעיצוב יופיה המיוחד של שירתה: היא זו שמושכת את הקורא.ת (הנקודה המגדרית מהותית לספר הזה) להעמיק את הקריאה בשירים, להאזין להם בריכוז, ובמקרים שזה אפשרי גם לפענח אותם. זה לא תמיד קשה כמו שנדמה במבט ראשון.
כשמנסים להבין את המורכבות הזאת מתברר שיש לה שלושה ממדים לפחות – וריבוי הממדים הזה משמעותי, שכן הוא מעבה את הסבך שבו השירים מפלסים את דרכם. מימד אחד הוא המימד המגדרי. כמה מהשירים היפים ביותר בספר – "Boi" הוא אולי הבולט ביניהם – מדגישים מאוד את הנזילות המגדרית שהמשוררת עצמה חווה: היא לא נתקעת באחד הקטבים של ההבחנה הוא/היא, הבחנה מגבילה ומוגבלת מאוד שהרבה ממסדים מתאמצים בכל כוחם לקדש ולכפות, אלא נעה ביניהם ובעצם נוטה לא פעם להכיל את שניהם. והמורכבות הזאת, המגדרית, זוכה בשירתה של דהן לביטויים מיוחדים מאוד, שנעים בין צער וחרדה גדולה, הנובעים מהקושי הגדול למרוד בעיקרון יסוד של החיים החברתיים המקובלים, לבין שמחה ושחרור. כך או כך, השירים מבהירים עד כמה התנועה הזאת אינה מובנת מאליה, שכן היא נתקלת שוב ושוב במכשולים פנימיים וחיצוניים, ותובעת מודעות עצמית כואבת במיוחד. (ולצד זה כדאי להזכיר מורכבות נוספת, שנמצאת אמנם בשולי השירים אך רלבנטית לתהליך הפיענוח שלכם – זו שנוגעת לזיקה בין שני ההקשרים שבהם הם נכתבים ונקראים: הלסבי מחד, והטרנסי או הנזיל-מגדרית מאידך).
מימד שני, לא פחות חשוב, נוגע לחווית היציאה מהארון. אנחנו רגילים לחשוב על יציאה מהארון כדרמה שזמנה חלף, אבל משיריה של דהן עולה חוויה הרבה יותר מסובכת, כנראה משום שהמשפחה והקהילה שמתוכה ולעומתה התרחשה היציאה – יותר יציאת מצרים מיציאה מהארון – היא שמרנית ודתית. ומכיוון שאדם לא באמת יכול או רוצה להתנתק ממשפחתו, בטח לא מאהבותיו או זכרונותיו המשפחתיים, אפשר לזהות בשירים את הקושי של דהן נאלצת לחיות במרחב חצוי – להיות אדם שלם שמתנועע בשני עולמות שאינם מתחברים. המורכבות הזאת זוכה לביטוי מופלא בשירים מסתוריים מאוד לפעמים שבהם הכאב של המשוררת מנוסח בשפה דתית שמצליחה לשמור על יופיה בעוד משמעותה מתהפכת, ולפעמים היא באה לידי ביטוי כמעט הפוך – בשירים מלאי חן והומור כמו זה שמצורף לרשימה.
ויש גם מימד שלישי, שהוא הנחבא מכולם – שוב ושוב עולה בשירים זכר של זוגיות כואבת ואכזרית שהמשוררת נלכדה בה לזמן ממושך עד שהצליחה להחלץ ממנה, היחלצות המתוארת לפעמים כמוות הכרוך בלידה חדשה. יש איפוא לפחות שתי יציאות מצרים שמתוארות בספר: משפחתית וזוגית. ויחד הן מחדדות מאוד את הרגישות של הקורא.ת לקושי הגדול הכרוך בחיים חצויים, ולגאולה החלקית שמסתמנת בחוויה הטרנסית ובמחשבה המגדרית: בעיקר באופן שבו הן מלמדות אותנו לחיות עם המורכבות שלתוכה אנחנו צומחים תוך הבחנה בין שני סוגים של קונפליקטים – כאלה שדורשים תנועה גמישה של בין לבין או גם וגם, וכאלה שמחייבים בחירה חדה: כן או לא. אפשר להיות חילוני ומאמין גם יחד, לנוע בין גבריות לנשיות או בין זהויות אתניות ודתיות, אבל לגזענות ושנאת להט"ב יש לומר מילה אחת בלבד: לא.
גיתית דהן, סדק יהלום, הוצאת הקיבוץ המאוחד