דוד לוין, איך בידים ריקות, שירים 9

פורסם בתאריך 3 ביוני 2011 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

הבמאי דוד לוין, אחיו הבכור של חנוך לוין, מפרסם שירה כבר שנים רבות, אך רק בעשור השמיני לחייו, כשנוסד כתב העת "מטעם" ולוין הבכור התחיל לפרסם בו בקביעות, הוא הפך למשורר קצת יותר מוכר. כעת רואים אור בבת אחת שני ספרים חדשים שלו בשתי הוצאות המתמחות בשירה, הקיבוץ המאוחד וקשב, ודומה שתהליך התקבלותו כמשורר עלה יפה. שני הספרים מכילים בעיקר שירים שלוין כתב בעשור האחרון, אחרי מות אחיו, ומצטייר בהם דיוקן מפתיע של משורר צעיר-זקן, ישן-חדש, אלמוני ומוכר גם יחד, שכמו נמשה מתוך אפלה שהיה שרוי בה שנים רבות.

קשה להתעלם מהתחושה שהאפלה הזאת קשורה בין השאר ליחסים בין האחים. חנוך לוין הוא המשורר הדרמטי המשמעותי ביותר בתולדות הספרות העברית החדשה, ובאישיותו הספרותית היתה עוצמה כבירה, פורצת גבולות ובוראת עולמות. דוד לוין, לעומת זאת, הוא ליריקן מופנם ומעודן ששירתו נאמנה לדגמי שירה מיושנים למדי – לנוסחים "הקיומיים" שהתעצבו בשירה הישראלית של שנות החמישים והששים. וליחסים בין האחים היה צד נוסף, לא פחות כאוב, שזכה לביטוי גלוי בראיונות שדוד לוין העניק לעיתונות בעשור האחרון: התברר בהם שבין האחים התהוותה עם השנים פקעת של כעס, רגשי אשמה וקנאה, הקשורים בין השאר לנטייתו של האח הבכור לנדוד ולהעדר.

כשאביהם מת בטרם עת, היה חנוך בן 13 ודוד בן 21. שנה לאחר מכן נסע דוד ללמוד תיאטרון באנגליה, וחנוך, כדי לעזור לפרנסת המשפחה המידלדלת, נאלץ להפוך לנער עובד ולהמשיך את לימודיו בתיכון ערב. כשחזר לארץ הפך דוד לבמאי בולט למדי וב-78' מונה למנהל האמנותי של "הבימה", אך כעבור כמה שנים שוב אחז בו אי שקט, והוא היגר מהארץ ונדד באירופה מהפקה להפקה. לפני כעשרים שנה הכיר את אשתו השלישית, מנהלת מוסדות אמנות סקוטית, ובשנים האחרונות הם חיים יחד באדינבורו. הקריאה בשיריו מלמדת שפריחתו המאוחרת כמשורר אינה קשורה בהכרח למות אחיו אלא בעיקר לכך שמשהו ביצר הנדודים וההעדרות שלו נרגע: הוא מצא בית ונקודת מבט יציבה יחסית שממנה הוא יכול להשקיף על עצמו ועל חייו, ובמקום להיגרף בעקבות אי השקט שלו, להעניק לאי השקט הזה צורה ספרותית משוחררת יחסית אך גם הדוקה ומעוצבת.

שיריו של לוין הם ברובם התפרצויות מסוגננות של סערה פנימית הנעה בין שני מוקדים: מצד אחד אישה שאהבתה למשורר ואהבתו אליה שרויות במתח מתמיד ובחינה בלתי פוסקת, ומצד שני זכרן הסבוך והטראומטי של משפחת המוצא שלו ומולדתו. רבים משיריו כתובים בלשון עתיד או ציווי – טכניקה שלוין למד מנתן זך – ומשורטט בהם מונולוג פנימי שבהם המשורר פונה לעצמו בסדרת משאלות או תביעות בהולות, או דיאלוג שבו המשורר ואהובתו מחליפים ביניהם כמיהות וחרדות. לעתים קרובות מתפרצת לשיריו גם שמחה או שלווה, אבל מודגש מאוד אופיין הזמני, וכמעט תמיד יש להן טעם לוואי של בריחה והתכחשות, אפילו של חטא. וכמו בשיר המצורף, האיזון הרגשי והאסתטי מושג רק כאשר המשורר מצליח להשלים עם הפחד והתסכול – שלו, של אהוביו המתים או של אהובתו החיה – בלי לקרוס לתוכם או להימלט מפניהם.

מבחינות רבות הקריאה בשיריו של לוין דומה למסע מרתק אל העבר. השירים נכתבו אמנם בשנים האחרונות על ידי משורר בן שבעים פלוס, אבל ההרגשה היא שמדובר ביצירתו של משורר צעיר ומשמעותי משנות החמישים או השישים שנשכח ולפתע התגלה מחדש. הדבר קשור לא רק לפואטיקה המיושנת יחסית של לוין או לישראל הישנה שהוא עדיין מתגעגע אליה ובורח ממנה, אלא גם לנימה המיוחדת של שיריו, המערבת בדרך יוצאת דופן פיכחון של בעל ניסיון עם דפוסי רגש וכתיבה שמאפיינים דווקא איש צעיר מאוד, שכמו מגלה לראשונה את כוחו כאוהב וכמשורר.

דוד לוין, איך בידים ריקות,  הוצאת קשב לשירה.  שירים 9, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

תגובתו של דוד לוין (פורסמה 17/6/2011 במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות).

מנסיוני הלא מבוטל למדתי שאין טעם להגיב לדברי מבקר, ולא הייתי מגיב אלמלא ראיתי במו עיניי שהכתוב, במוסף לספרות נכתב ולא במדור הרכילות. אני יכול להבין מדוע מנסה כותב לאחוז בחייו הפרטיים של היוצר ומשם להמריא (קלוש, אבל ניחא). אבל אז, למיטב הבנתי, מתחייב הכותב לדעת בוודאות את שהוא מסתמך עליו ולא להמציא טלנובלה שלא מחזיקה מים. מר הירש, שאינני מכירו, מבסס את רשימתו על יחסיי עם אחי ואשתי השלישית, ועוד כיוצא בזה "אשמה וקנאה הקשורות לנטייתו של האח הבכור לנדודיו והיעדרו ", "אחז בו אי-שקט", "יצר נדודיו נרגע", "קשה להתעלם מהתחושה הקשורה ליחסים בין האחים" , "נישואיו בשלישית הביאו עליו מרגוע", ועוד ועוד פכים ופנינים, אור ואפלה בחיי, שיש בהם לדעתו לסייע בפענוח שיריי. ושאלה לי למר הירש: מנין לך כל ההבל שעליו אתה שועט ברשימתך? נטלת מילה, צירפת לאחרת, שנאמרה בעניי אחר, מתוך ראיון טלפוני קטוע שעשיתי – זה רציני?

גילוי נאות, ואין בזה קשר ונגיעה לשירתי: חנוך אחי אכן כעס עליי. כיוון שלא הגעתי להלוויית אמנו.

תגיות: , , , , ,

יום שישי, 3 ביוני, 2011 משוררים ותיקים

תגובות פייסבוק:

3 תגובות על דוד לוין, איך בידים ריקות, שירים 9

דניאלה
22 ביוני 2011

ירון גולן שהעריץ אותו נתן לי פעם ספר מופלא שלו בשם " אדוני גברתי"
לפני שבוע קניתי את ספרו שירים 9 . קראתי בעבר מספר רשימות מבחינות שלך. קשה לי להאמין שכל כך פיספת את הספר החכם והכובש הזה. איני זוכרת מתי קראתי שירה מדובבת כל כך. חדשנית כל כך. אם הייתי מכירה אותך, הייתי מיעצת לך לקרוא שוב

דניאלה
22 ביוני 2011

שכח מהשורה האחרונה. לא מיעצת לך כלום.

דניאלה
22 ביוני 2011

חברה הסבה תשומת לבי לתגובה של דוד לוין לרשימתך. תגובה שפורסמה בידיעות אחרונות של השבוע שעבר. אפשר שזה מסביר הכל.
לא כל מבקר שירה יודע לקרוא כל ספר שירה. לא לכל מבקר יש את הכלים ויכולת ההבחנה והאבחנה. בעיקר כשמדובר בשירה כה יוצאת דופן וסוחפת.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון