גלעד מאירי, חיפוש מתקדם
שירתו של גלעד מאירי עסוקה במאמץ מודע לעצמו, שהוא נותן לו ביטוי גם במאמריו המתפרסמים מפעם לפעם, להוריד את השירה מרקיעי האולימפוס אל פני האדמה. עיקרון היסוד הזה מנוסח במלים
שירתו של גלעד מאירי עסוקה במאמץ מודע לעצמו, שהוא נותן לו ביטוי גם במאמריו המתפרסמים מפעם לפעם, להוריד את השירה מרקיעי האולימפוס אל פני האדמה. עיקרון היסוד הזה מנוסח במלים
המשורר בלפור חקק (כתאומו המשורר הרצל חקק, שעל שירתו אכתוב אם ירצה השם בהזדמנות אחרת) משוכנע שהיחס המסתייג שבו הוא נתקל אצל רוב קובעי הטעם בשירה הישראלית נובע מהשקפותיו הפוליטיות
גיורא פישר הוא משורר יוצא דופן, משום שהוא מעולם לא היה משורר צעיר. לכתוב הוא התחיל רק בשנים האחרונות, בעשור השישי לחייו. מה שהפך אותו למשורר היה מות בנו, מרום
נעמי שיהאב נאי היא משוררת אמריקאית ממוצא פלסטיני המתגוררת בסן אנטוניו. זה נשמע אקזוטי – משוררת טקסאנית-פלסטינית, שילוב של מערב-פרוע-לשעבר ומזרח-קרוב-לשעבר – אלא שאין בשיריה אקזוטיות מיוחדת, בטח לא מנקודת
ננו שבתאי, אחת המשוררות המרתקות ביותר שהתחילו לפרסם בעשור האחרון, מעמידה במרכז יצירתה את יחסיה הסבוכים עם אביה, המשורר אהרן שבתאי. יחסה אליו כאב הוא כפול: מצד אחד אהבה גדולה,
אחד הדברים היפים ביותר שאלמוג בהר כתב אינו שיר או סיפור אלא המסה "חלומות באספניה", שאפשר למצוא בקלות ברשת. זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב
כשקוראים את שיריה של סבינה מסג נתקלים קודם כל בטיפוגרפיה המיוחדת שלהם. טיפוגרפיה, כתוב בויקיפידיה, היא "האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט, סידור אותיות כולל בחירת גופנים, גודל אות, אורך
ב"אביבה-לא", ספר שיריו השלישי, משמיע שמעון אדף זעקה גדולה. זוהי זעקה של כאב, אובדן ואבל על אחותו אביבה, שמתה – כך אפשר להבין מהשירים – לפני כשנתיים, בהיותה בת ארבעים
אי אפשר להפריד את שיריו של נאזים חיכמֶת (1902-1963) מסיפור חייו ומדמותו המיוחדת. המשורר הנערץ ביותר על הטורקים במאה העשרים, שאהבה עזה לטורקיה היתה מן התכנים המרכזיים ביצירתו, נתפס על
"שירים לדר" הוא ספר המכנס שירי אהבה עדינים אך גם חגיגיים מאוד, רוויי רגש, שכתב המשורר רפי וייכרט לבתו דר במהלך שלוש השנים הראשונות לחייה. יש משהו מפתיע בספר. וייכרט
לב ספרה החדש של אגי משעול הוא הפואמה הארוכה "ביקור בית", שבה היא מעיזה לעשות מה שעד עכשיו נמנעה ממנו, להתנתק מן ההווה ולהפליג אל העבר: אל זכרונות הילדות שלה
שמשון מלצר (שנולד בטלוסט שאוקראינה ב-1909, עלה לארץ ב-1933 ומת ב-2000) הוא משורר נשכח למדי, וזכרו מעלה שאלות סבוכות הנוגעות לזיכרון ושכחה. העובדה שמבחר משיריו ראה כעת אור אינה מהווה
השירה הישראלית, כמו השירה הציונית שקדמה לה, נולדה כשירה אשכנזית. כולם, מביאליק ורחל, אצ"ג ואלתרמן ועד עמיחי, אבידן, רביקוביץ או וולך, היו אשכנזים. אחד הראשונים שפרץ את המחסום הזה וזכה
כששי דותן הוציא לפני כשלוש שנים את ספרו הראשון, "על קצה המותר", התעכבו המבקרים על שמרנותו כמשורר, ובכלל זה על נטייתו ללכת בתלם ולכתוב בצילם או בהשראתם של משוררים מבוססים
בין שיריו של חזי לסקלי מתגנב ללא הרף מיתוס בריאה אכזרי: היה היתה פעם, לפני נצח או רגע, טעות גורלית, שגיאה איומה ונוראה, ששיבשה ללא תקנה את החיבורים המשמעותיים בנפש
אורית גידלי פורצת לשירה העברית רכובה לא רק על כשרונה, אלא גם על סיפור חיים דרמטי והרה משמעות – סיפור אהבתה ונישואיה לגבר שאשתו הראשונה, אם בתו הבכורה, התאבדה. גידלי
בראשית שנות התשעים השתנתה באופן יסודי מפת השירה הישראלית: התברר מעל לכל ספק שתם זמנם של שני כתבי העת המרכזיים "סימן קריאה" (שהתפוגג) ו"עכשיו" (שנדחק לשוליים), ועידן חדש, כאוטי ומבלבל
השיר שפותח את "גולדפיש", ספרה השלישי של דפנה שחורי, קובע את הטון של הספר כולו: חשוף, דרמטי, זועק, מעוטר בדימויים זואולוגיים אלימים – חולדה כרותת ראש, למשל – ובכל זאת