"ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר", סדנה ביתית

תוכנית הסדנה

מהי שירה? מה שירים יכולים ללמד אותנו על שירה וכתיבתה, על כותבות וכותבי שירה? מתי אנחנו יכולים לומר לעצמנו – זה שיר. שיר שאני כתבתי. שיר שאני עומד.ת מאחוריו? מה קורה לכותבות וכותבי שירה, או קוראי וקוראות שירה, כשהם נאספים יחד? האם יש קנאת משוררים? האם יש שירים שעוסקים בקנאת משוררים (התשובה היא – כן, יש) ומה אפשר ללמוד מהם? ומה בדבר אחוות משוררות? או ידידות ואף אהבה בין משוררים ומשוררות? עד כמה כתיבת שירה היא מעשה בודד? מה הפער בין חייה הפנימיים, הפרטיים, של המשוררת לבין הפרסונה המשוררית הניכרת בשיריה? מה רואה המשורר כשמבטו נופל על בבואתו שבראי? האם יש חשיבות לשמה של המשוררת, או שאפשר ואף כדאי לכתוב בעילום שם? ומה בדבר השמות שמשוררות ומשוררים משתמשים בהם בשיריהם – יונתן? ציפורה? אורי? רחל? כריסטינה? אבשלום? ומה בין שירה לשתיקה, לזעקה, ללחישה, להעמדת פנים, לתפילה, לחיזיון, לנבואה, למוזיקה, לציור, לזעם, לאהבה?

אולי לא על כל השאלות נצליח לענות, אבל נחשוב ברצינות על רבות מהן. הדיון יהיה מעמיק ורחב יריעה אך לא אקדמי או תיאורטי אלא נטוע כולו בעולמה של שירה – בקריאת שירה ובכתיבת שירה ובמחשבה על שירה ובאהבת שירה. הדיון יוביל אותנו משיר לשיר, מפואטיקה לפואטיקה, מסגנון לסגנון ומעידן לעידן, ומטרתו לא תהיה לפסוק הלכה אלא לפרוש מגוון של אפשרויות שנוכל, אם נרצה, לבחור ביניהן, למצוא את עצמנו בתוכן ובעיקר לנוע ביניהן לפי הצורך והחוש. ועל מה שלא נספיק לחשוב בסדנה הנוכחית – נחשוב בסדנה הבאה: על שירה וכתיבתה למתקדמים.  

הסדנה תהיה מבוססת על איזון נכון בין כתיבת שירה וקריאת שירה – כלומר בין תשומת לב קשובה ואוהדת לשיריהן ושיריהם של המשתתפות.ים בסדנה, לבין קריאת שירה של משוררות ומשוררים נוספים, כמו נתן זך ואהרן שבתאי, דליה רביקוביץ ויונה וולך, חיה לוי ונתן אלתרמן, לאה גולדברג ומואיז בן הראש, ארז ביטון ואגי משעול, אבות ישורון ודוד אבידן, זביגנייב הרברט וויסלבה שימבורסקה, משוררים סיניים שתורגמו לעברית (בידיו האמונות של דן דאור) כטאו צ'יין, וואנג ווי, לי באי ודו פו, יאיר הורביץ, יל"ג, אצ"ג, זלדה, מאיר ויזלטיר, עדי עסיס, נעם פרתום, שירה סתיו, אלמוג בהר, לאה פילובסקי ורבות אחרות. 

תקנון ומדיניות ביטולים ראו כאן.