אלי הירש קורא שירה

נעה שחם העניקה לספר השירים השני שלה את השם "כולנה", מילה שמוכרת לדוברי עברית בעיקר ממזמור "אשת חיל" ממשלי – "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה". קשה שלא

אגי משעול עושה את זה שוב: מפרסמת ספר חדש שאינו נופל במקוריותו ובכוחו מקודמיו הלא-מעטים, ומשרטט פרק חדש במסעה הפואטי של אחת המשוררות הכי שמחות ומוארות – אם את תרצו

אחרי שני ספרים – "הבוהמה הביתית" ו"Thinkerbell" – שבהם אפרת מישורי זיקקה את שירתה למשקע הכי מצומצם ודחוס שלה, ליטשה אותה לראי כדי שתשקף את כאבי הפנטום הכי אכזריים שלה,

יש משהו בשיריה של יעל גלוברמן, הידועה גם כמתרגמת שירה מחוננת, שמבדיל אותם מהמון השירים הבינוניים, הגולמיים, החוזרים על עצמם לעייפה, שמציפים את השירה הישראלית לאחרונה ולא רק לאחרונה; משהו

כשבוחנים את עטיפת "מכתבים מאפריקות" – מבחר של שירה אפריקאית, רובה המכריע בת זמננו, שחותר לכסות את היבשת כולה – בולטת מאוד צורת הריבוי: לא מכתב אלא מכתבים, לא אפריקה

קשה, אולי בלתי אפשרי לחשוב על תרצה אתר, על דמותה הציבורית, דמותה כמשוררת, בלי לחשוב על אביה, נתן אלתרמן, ובלי להיזכר בשירי האב-והבת המחרידים שלו, כמו "שיר משמר" האכזרי-פתייני, שבו

לספרה השני של ריטה קוגן יש שם נהדר, "סוס בחצאית", שמעלה על הדעת את "ענן במכנסיים", הפואמה המפורסמת של ולדימיר מאיאקובסקי, ומעניין לחשוב אחר הזיקה והפער בין השמות – בין

"עירובין" הוא לא בדיוק כתב עת. הוא מוגדר על ידי עורכיו – סטודנטים באוניברסיטה העברית – כ"קובץ ספרותי", אולי כדי להצדיק את העובדה שגיליון חדש מתפרסם לעיתים רחוקות מאוד, רק

המשוררת מירי בן שמחון, שספר כל שיריה ראה סוף-סוף אור, כתבה בשנות השמונים והתשעים סדרה משמעותית של שירים מרתקים, חריפים ובעיקר חכמים מאוד, אינטיליגנטים עד כאב. את האינטיליגנציה המרה והארסית

רוב השירים ב"שום שפה", ספרו השלישי של זוהר איתן, הם שירים בפרוזה שיש בהם משהו חלומי, סוריאליסטי, כמעט אבסורדי, ולעיתים קרובות גם משהו מחריד, כזה שמזכיר חלום ביעותים. איתן הוא

"מיגו", ספרה השביעי של חדוה הרכבי, הוא ספר שבמרכזו אבל – אבלה של המשוררת על בנה, אלישע הרכבי, שכונה גם מיגו, ומת בדמי ימיו, ב-2003, בהיותו בן 28 – אך

במוסד ביאליק מתמחים בפרסום מבחרי שירים של משוררים ותיקים יחסית, בדרך כלל בעריכת דן מירון, והפעם המשוררת היא לאה איילון, שהתחילה לפרסם בראשית שנות השמונים. הבחירה באיילון מצויינת. מדובר במשוררת

בספרו השלישי של יעקב ביטון, "אחותי בזוהר", יש הרבה שורות שיר עתירות יופי שכתובות בעברית כמו-עתיקה, אפלולית וזוהרת גם יחד, שיש לה טעם וניחוח תנ"כיים מאוד. ולא רק יופי יש

אי אפשר להחמיץ את העובדה שיאיר דברת שייך לחבורת "הו!". את "מלאך ראשון", ספר הביכורים שלו שפורסם זה עתה, ערך מנהיג החבורה, דורי מנור; הספר מוקדש "לדורי מנור ומשה סקאל

משהו טוב קרה לאופיר משרקי בדרך מ"יותר מ-7", ספרו הראשון שראה אור לפני כשלוש שנים, ל"יומני היקר", ספרו החדש. משהו התבהר אצלו, נעשה מדוייק יותר, גלוי יותר, ובעצם פשוט יותר