אלי הירש קורא שירה

המשורר והסופר הוייטנאמי-אמריקאי אושן וונג עוד לא בן 35 וכבר הוא אחד המשוררים המהוללים ביותר לא רק בארצות הברית אלא בעולם כולו. כעת גם קוראי העברית זכו במבחר משירתו  המתפרש

ספרה החדש של אורית מיטל מלהיב משתי סיבות: משום שיש בו המון שירים נפלאים ממש, ולפעמים גם שמחים ומשמחים – לא קל לכתוב שירה משמחת – ומשום שהוא נכתב בעקבות

יש ב"נפש מרגרינה", ספר הביכורים של צור גואטה, שיווי משקל מפתיע בין אלגנטיות וקלות כתיבה של משורר מפעם, שיודע להפריח בועות-שיר יפהפיות במינימום מאמץ ועם מקסימום משמעות, לבין רצינות וכובד

כשאני שואל את עצמי מהם שיריו של ויזלטיר שהתאהבתי בהם בנעורי והם עדיין אהובים עלי עכשיו, מהם השירים שנותרו חקוקים בליבי למרות כל התהפוכות שעברו על השירה הישראלית בעשרות השנים

תדהמה הכתה בי כשפתחתי את ספר הביכורים של עילעיל פארן, "דיוקן של נערה עם זקן", והתחלתי לקרוא בו. ידעתי שפארן היא שחקנית רוגבי שנאלצה לפרוש מנבחרת ישראל לאחר שאיגוד הרוגבי

רומן אייזנברג – שמזהה את עצמו על עטיפות ספריו בשמו הפרטי בלבד, רומן, קצת כמו רחל וזלדה (ואולי בעצם כמו ביונסה וריהאנה) – העניק לספרו השני את השם "מפגרים ועצובים

המשוררת נעה שחם היא לשונאית שעוסקת בקווי התפר שבין השפה העברית למה שאפשר לכנות "החיים עצמם" – מה שמעבר לשפה. למשל, במשך שנתיים, בין 2018 ל2020, כיהנה שחם כיועצת לשון

כשמשורר מעניק לספרו את השם "שירים על סף" הוא רומז שהוא נמצא על סף פריצת דרך, שהוא שרוי בתנועה שעדיין לא הבשילה לגמרי אבל עומדת על סף התממשות. הוא רומז,

  את שיריה של גיתית דהן פגשתי לראשונה לפני כחצי שנה באנתולוגיה "את כל הרצון" שערכה אורית נוימאיר-פוטשניק, אנתולוגיה חלוצית ומעוררת השראה של שירה לסבית ישראלית, והם בלטו שם משתי

לספרה השלישי, שראה אור לפני כעשור, העניקה תמר גלבץ את השם "המתים והחיים מאוד", והשם הזה לא פעם בלבל אותי. כשהייתי צריך לדבר עליו הייתי תמיד מסדר קודם את המילים

הדבר הבולט ביותר ב"פעמון", ספרה השני של אורין רוזנר, הוא מבטה החודר, הרואה-כל, החכם כל כך, של המשוררת. השירים היפים ביותר בספר הם שירי אהבה שבהם המשוררת מתבוננת בבן זוגה

ספר שיריו החדש של רפי וייכרט, ה27 במספר, הוא אחד מספריו הטובים ביותר, אולי הטוב ביותר אי פעם, ואחד מספרי השירה היפים ביותר שקראתי לאחרונה. הוא נוגע בעניין שמאז ומתמיד

צילה זן-בר צור היא משוררת וחוקרת תרבויות מרכז אסיה, שעוסקת בחקר התרבות הנשית באפגניסטן, בעיקר  כפי שהיא משתקפת אצל יוצאות אפגניסטן בישראל. היא עצמה בת ליוצאי אפגניסטן, ושיריה מושפעים מאוד

לפעמים צריך לפתוח רשימה בסופרלטיבים: "הכפפה של יד שמאל" הוא אחד מספרי השירה הנדיבים ביותר שקראתי לאחרונה. יש בו גרסאות עבריות יפות ומשכנעות במיוחד למבחר משיריהן של שתיים מהמשוררות האהובות

ספר השירים החדש של הסופרת וחוקרת התרבות חביבה פדיה נפתח בשיר שעורר בי חיבה מיידית, כי יש בו מחווה גלויה לשיר אהוב על רבים וגם עלי, "לאהבתי כשתשכים" של יאיר

לספרה החדש העניקה נורית זרחי שם כה יפה, "דוגמת העולם". כולנו מכירים את הדוגמה הזאת, המקצב הזה, ההדפס על האריג שהעולם עשוי ממנו – יום ולילה, אור וחושך, חיים ומוות,

פעם, לפני עשור בערך, השתעשע המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' באידיאת "השירה הטוטאלית", ואפילו הוציא לאור כתב עת ספרותי שכונה "שלם – עיתון לשירה טוטאלית בעברית". כשנשאל מהי שירה טוטאלית ענה:

ב"תפרים" חוזר ארז ביטון לרגע הנורא ששינה את מסלול חייו, רגע פציעתו והתעוורותו, כאשר רימון שמצא בשדה התפוצץ בין ידיו. הדבר קרה כאשר ביטון היה כבן עשר, ב19 בנובמבר 1951.