שרה כוי, מלכת הזמנים העצובים
איור הכריכה של "מלכת הזמנים העצובים", ספר הביכורים של שרה כוי, לקוח מקלף טארוט: הקלף של מלכת החרבות. מאחור, בגב הכריכה, כתוב שזהו ספר "בשל ומפתיע, שרובו שירי אהבה". וזה
הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מאז 2007 במדור הספרותי של ידיעות אחרונות. זהו טור של מאמרים ורשימות המוקדשים לספרי שירה חדשים, לכתבי עת לשירה, לספרי עיון שעוסקים בשירה, ולדיון בתופעות ובמגמות המאפיינות את השירה הישראלית בת זמננו.
האתר אלי הירש קורא שירה מציע גירסה מקוונת של הטור, והוא מיועד לכל מי שרוצה להעמיק את הכרותו עם השירה הישראלית לדורותיה – קוראים, כותבות, מבקרים, חוקרות, תלמידים ומורות.
תודה למאיה בקר, יוזמת הטור והעורכת הראשונה שלו, ולאלעד זרט, העורך הנוכחי של הטור ומדור "ספרות ותרבות" בידיעות אחרונות.
איור הכריכה של "מלכת הזמנים העצובים", ספר הביכורים של שרה כוי, לקוח מקלף טארוט: הקלף של מלכת החרבות. מאחור, בגב הכריכה, כתוב שזהו ספר "בשל ומפתיע, שרובו שירי אהבה". וזה
על רקע הפריחה הגדולה בשירה המזרחית, אפשר לשאול אם יש התפתחויות מעניינות גם בשירה האשכנזית, או שהאשכנזים ממשיכים להיצמד לזהויות אחרות: תל-אביבית, ישראלית, שמאלנית-חילונית, דתית-לאומית וכו'. לפחות הכללה אחת מסתמנת:
ספרה השני של סיגל בן יאיר נפתח בשני שירים יוצאי דופן שמטילים צל או שופכים אור על הספר כולו. זה צמד שירי בת-אם – שירים שבת כותבת לאמה – ולראשון
"קוד", ספרו החדש של ערן הדס – שמעבד את חמשת חומשי התורה לרצף של יחידות לשוניות הדומות לשירי הייקו – הוא פריצת דרך משמעותית ביצירתו, וכדי להבין למה, כדאי לומר
יש שני פרקים ראויים לציון בביוגרפיה של המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה (1923-2012), שכתבו אנה ביקונט ויואנה סצ'שנה, וזכתה לתרגום עברי מוצלח של מירי פז. קודם כל פרק הפתיחה, שבו מתארות
הטבעונות עולה וצומחת, והנה היא פורצת בקול גדול אל השירה העברית, בעזרתו של המשורר חן ישראל קלינמן. סימן מבשר לפריצה התגלה לפני קרוב לשנה, בגיליון 104 של "הליקון", שבו חבר
חוה ניסימוב נולדה בורשה ב1939, נלכדה בגטו, הוברחה ממנו על ידי אמה, התגלגלה בין מקומות מסתור עד שנאספה על ידי משפחה נוצרית, ובתום המלחמה חזרה למשפחת המוצא שלה ונשלחה לארץ.
לדנה לובינסקי קרו לאחרונה שני דברים משמחים: היא הוסמכה אחרי שנות הכשרה רבות כפסיכולוגית קלינית, ופרסמה אחרי שנות כתיבה רבות את ספר השירים הראשון שלה, "בלי ברית, בלי מילה". אפשר
תנחום אבגר התחיל לכתוב בשנות השישים, הוציא שלושה ספרי שירה בשנות השבעים והשמונים, ומאז הפסיק לפרסם שירים. בעולם הספרותי מכנים את התופעה הזאת – משורר שמפסיק לכתוב לתקופה ארוכה –
שני סוגי שירים בולטים בספר הביכורים המיוחד כל-כך של מיטל זהר: שירים על מות האם, ושירים על אהובה שנטשה, ושני הסוגים מחברים בין פרידה, בדידות וגעגוע. הפרידה מהאם היא בעת
המשוררת עדי קיסר היא היוזמת של אירועי "ערס פואטיקה", ומעניין לעקוב אחרי הדרך שבה היא מתארת את המעשה. בראיון ליהודה נוריאל היא סיפרה שהרעיון, בראשיתו, לא היה פוליטי: "הרעיון לא
במבוא למבחר כתביו של המשורר האמריקאי עזרא פאונד (1885-1972), קובע עורך המבחר, יהודה ויזן, שפאונד הוא "המשורר הזר המשפיע ביותר על השירה העברית במחצית השניה של המאה ה20". זוהי הכרזה
שני ספרי שירה חדשים, של שי דותן וגלעד מאירי, וכתב עת חדש לשירה, "ננופואטיקה", מספרים סיפור מעניין על תולדותיה של חבורת משוררים אחת, קבוצת "כתובת", שאפשר לראות בו משל לשאלות
בעיני רבים מאוהביה אמירה הס, שהתחילה לפרסם לפני שלושים שנה, היא המשוררת הישראלית הבולטת והאסרטיבית ביותר במסורת השירה הפמיניסטית-מזרחית, מהאמהות-המייסדות של המסורת כולה, וכשקוראים את שיריה אפשר להבין למה. יש
יש חילונים שאומרים, בנימה שיש בה התנשאות, שלדתיים קל יותר, יש להם אמונה, והאמונה חוצצת ביניהם לבין ריקנות החיים שהחילונים מעזים להתמודד איתה במישרין – מסוג ההכללות שגם מעט האמת
יש משהו מושך ונוגע ללב בדמותה של המשוררת זלדה, כמו שהיא מצטיירת ב"ציפור אחוזת קסם", מבחר ערוך היטב ומומלץ מאוד של רשימות ומכתבים מעזבונה, המעוטר בציוריה הנעימים (זלדה חלמה בנעוריה
גיורא פישר הוא משורר יוצא דופן, שהתחיל לכתוב מאוחר מאוד, בשנות החמישים לחייו, ועשה זאת בעקבות נפילת בנו, מרום פישר, ב2002 בג'נין. ספר שיריו הראשון, "אחרי זה", שעסק בעיקר בשכול,
יוכבד בת מרים הייתה אחת "המשוררות העבריות הראשונות", אלה שהתחילו לפרסם את שירתן בראשית שנות העשרים של המאה שעברה, במקביל לרחל ולאסתר ראב. ההשוואה לרחל כמעט מתבקשת – הן היו