משוררים ותיקים

"רציתי לרשום נוף אחר", ספרו הרביעי של מרדכי גלילי, הוא מבחר מקיף מספריו הקודמים בתוספת שלושה מחזורי שירה חדשים, ויש בו שירים מגוונים למדי שנכתבו במשך יותר מארבעים שנה. אלא

כשכתבתי לפני כשנתיים על ספר השירים השביעי של אמירה הֶס, "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות", הופצצתי בסדרת תגובות אוהבות וזועמות שהיו מבוססות על אי הבנה. המגיבים היו בטוחים שכתבתי

יותם ראובני הוא סופר ומשורר ותיק שבנעוריו מילא תפקיד חלוצי בהתהוות הקול ההומוסקסואלי בספרות הישראלית, בעיקר בספרו "בעד ההזיה" שפורסם ב1978, אבל מאז הלך ונדחק, ואולי דחק את עצמו, אל

מפעל קיבוץ שיריו של מאיר ויזלטיר יצא לדרך. בינתיים ראה אור רק הכרך ראשון, הכולל את שירי העשור הראשון לפעולתו כמשורר, החופף במידה רבה לשנות העשרים בחייו ולשנות השישים של

פעילותו היצירתית של תמיר להב-רדלמסר התפזרה במשך השנים על פני שלושה תחומים: עיצוב גרפי של ספרים וסדרות ספרים; צילום, עם דגש על דיוקנאות עצמיים; וכתיבת שירה, בדרך כלל עם נטייה

בתולדות שירתו של ארז ביטון אפשר להבחין בשני גלים גדולים ומובחנים של יצירה, שמעניין לנסות להבין את הזיקה ביניהם. בגל הראשון, שהסתמן בשנות השישים ונמשך עד שנות השמונים, הניח ביטון

כמו במרבית ספריה של רחל חלפי, גם בספרה החדש, "בלט על הקרח", אפשר למצוא שירים שנכתבו במשך עשרות שנים. זאת השיטה של חלפי: כשהיא מפרסמת ספר חדש היא לא אוספת

השיר המצורף לרשימה, המתנוסס על גב ספרו החדש של חיים גורי, מנסח רעיון שיש לו תקדימים רבים בתולדות השירה העולמית: הרעיון שלשירה יש כישרון לגבור על המוות. העיקרון פשוט: המשורר

בספרו החדש של טוביה ריבנר, שחגג לפני כשנה יום הולדת תשעים, יש שירים כל כך וירטואוזיים, שהמפגש הראשון איתם מעורר מין תדהמה: באמת כל זה מתרחש שם, בין המילים המעטות

מה הופך דווקא את ספר השירים ה-14 של נורית זרחי – "אררט" – לספר השירים היפה ביותר שכתבה אי פעם, לספרה הכי חכם, הכי מנוחם, הכי מכושף? מה גורם לקריאה

יש משהו מוצק וחשוף בספרו החדש של ישראל פנקס, חתן פרס ישראל ומהמשוררים המרכזיים בתולדות "דור המדינה" והשירה הישראלית בכלל, שחגג בינואר השנה יום הולדת שמונים. השירים אומרים לכאורה משהו

ספרה החדש של אגי משעול, "מלאך החדר", כורך יחד יחד את ארבעת ספריה האחרונים, מ"מומנט" (2005) ו"ביקור בית" (2009) עד "סידור עבודה" (2012) ו"ערה" (2013), ומוסיף להם כמה שירים חדשים.

מבחר השירים החדש של אנדד אלדן, שחגג לפני כמה חודשים יום הולדת תשעים, הוא הזדמנות מצויינת לנסות להבין את אחד המשוררים היחודיים והחידתיים ביותר בתולדות השירה הישראלית. נקודת המוצא של

תנחום אבגר התחיל לכתוב בשנות השישים, הוציא שלושה ספרי שירה בשנות השבעים והשמונים, ומאז הפסיק לפרסם שירים. בעולם הספרותי מכנים את התופעה הזאת – משורר שמפסיק לכתוב לתקופה ארוכה –

בעיני רבים מאוהביה אמירה הס, שהתחילה לפרסם לפני שלושים שנה, היא המשוררת הישראלית הבולטת והאסרטיבית ביותר במסורת השירה הפמיניסטית-מזרחית, מהאמהות-המייסדות של המסורת כולה, וכשקוראים את שיריה אפשר להבין למה. יש

"אדם זקן, מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם", כתב דוד אבידן הצעיר באחד משיריו הזכורים ביותר. אבידן לא זכה להזדקן, ולגלות אם מה שכתב נכון.

"מוצא אל הים", ספרו השישי של מאיר ויזלטיר הרואה כעת אור במהדורה מחודשת, דומה במידה מסויימת, לאו דווקא בתכניו אלא במצב רוחו הקודר ובמקומו המיוחד בתולדות המשורר, ל"חתונה לבנה" של

"ראנא", ספרה החדש של חדוה הרכבי, הוא אחד משיאי יצירתה. זה ספר שירה מזן מיוחד, כזה ששיריו מצטרפים לסיפור. כשניסיתי להבין את הסיפור הזה – סיפור, מכושף, מעגלי, על אישה