אלי הירש קורא שירה

בשקט בשקט, כמעט מתחת לרדאר, ראה אור אחד מספרי השירה החזקים והכואבים ביותר שקראתי מעודי – "עד עצם היום", ספרה הרביעי של המשוררת ענת זכריה. הוא שייך למסורת ספרי הקינה

כשמשורר כותב שיר פוליטי הוא כמעט תמיד מעמיד פני חכם: אחד שיודע יותר טוב. כל משורר והפוזה שלו.  ביאליק ביסס את סמכותו על כישרון יוצא דופן להוכיח, לשפוט, לנוע באלגנטיות

שרי שביט העניקה לספר השירים השני שלה שם יפהפה, "כאב מרחקים", שאפשר להציע לו שני פירושים מתנגשים – מצד אחד כאב שאפשר להרגיש רק מרחוק מאוד, מתוך ניתוק רגשי או

באחד השירים היפים ביותר ב"בעניין הבערה", ספר הביכורים של יעל סטטמן, מבקשת המשוררת ממי שהיא מכנה "אלוהי המילים" לסייע לה לכתוב "בלב שלם", כלומר לכתוב היטב, כמו שצריך, כך שהמילים

כשהתחלתי לקרוא את "מעבר לאופק השכמות"‚ ספרה השני של המשוררת והעורכת הדס גלעד, חשתי בעיקר פליאה. משהו במפתח הרגשי של השירים הפתיע אותי. לקח לי זמן להבין שמדובר בשירים מאושרים,

סוף-סוף, כ-27 שנים לאחר מותו, רואה אור מהדורת "כל השירים" של ט. כרמי, בשני כרכים עבים שמכילים קרוב לאלף עמודים. אפשר לשאול למה חלף זמן רב כל כך ממות המשורר

הופעתו של מבחר מקיף משירתה של משוררת משמעותית כאפרת מישורי היא הזדמנות מצויינת לעשות שני דברים: לנסות לאפיין את שירת מישורי בכללה, על הדקדוק הפנימי שמייחד אותה, ולבדוק אם המבחר

שירי "השמש שרה למלכיור", ספר הביכורים של המוזיקאי והמשורר הצעיר (יליד 1995) עמנואל יצחק לוי, הזכירו לי שורה מפורסמת של חזי לסקלי – "והעברית, העברית/ היא חור/ בתוך העברית". לסקלי

לספרה השני של שלומית נעים נאור יש שם נהדר: "דברים שאנחנו לא מדברות עליהם". זה גם שמו של השיר שחותם את הספר ומונה כמה מהדברים האלה: "בגידת הגוף/ העובר ושב/

זה קורה למשוררים הכי טובים, שבנסיבות מסוימות משהו פתאום מזייף אצלם, אולי יוצא מאיזון. ובשירה האיזונים האלה קשורים ברובם לשיווי המשקל בין מילים למשמעויות, שפה למציאות. כשהשפה נדחקת הצידה, השיר

איך מספידים את נתן זך? איך מתחילים במלאכת ההבחנה בין האיש לאושיה, בין המשורר ללהקת המיתוסים שמזמזמת סביבו ומכסה על זכרו? אולי מתחילים בטעם. לזך, כשקוראים אותו, יש טעם. והטעם

אם שואלים מהו מרכז הכובד של השירה הישראלית בת זמננו, אם מבקשים לתאר את הציר שסביבו היא נעה, התשובה הפשוטה ביותר תהיה: חפשו בשירתה של שולמית אפפל. אפפל היא המשוררת

המשורר וחוקר הספרות הצעיר יפעל ביסטרי העניק לספר הביכורים שלו שם מיוחד במינו, "שאת", מילה שמשמעותה מעורפלת וטעונה גם יחד, בין השאר משום שהיא רוויה בזכרונות מקראיים קשים לפיענוח כמו

על "אררט", ספר שיריה הקודם של נורית זרחי שראה אור ב2015, כתבתי שהוא "ספר השירים היפה ביותר שזרחי כתבה אי פעם" והוספתי שהוא "ספרה הכי חכם, הכי מנוחם, הכי מכושף".

נמרוד ברקו, שספר הביכורים שלו ראה כעת אור לאחר יותר מעשרים שנה של כתיבה במסתרים, שיך למסורת משוררית נדירה למדי שחבריה חותרים, ואולי נאלצים, להמציא למען שירתם עברית כמו-חדשה או

המנהג המשונה להוציא לאור שני ספרים של אותו משורר בעת ובעונה אחת הולך ותופס תאוצה. מייסד הזרם היה שלומי חתוכה שפרסם לפני כמה חודשים את "אי" ו"יבשת". בעקבותיו הלכה המשוררת

"איך מגשרים על הפער בין שפיות ושיגעון?" שואלת גל נתן – עובדת סוציאלית ומשוררת – בפתח אחד משיריה, ומנסחת את האתגר הפואטי שהיא מתמודדת איתו בהצלחה כה מרשימה בספר הביכורים

ברגע שהתחלתי לקרוא את "שירי עזובה לאהבה" של ישראל דדון, האחרון במשוררי חבורת ערס פואטיקה שזכה להוציא ספר, הבנתי שנפל דבר בשירה הישראלית. השירים הכו בי מייד בעוצמה בלתי מוכרת,