אלי הירש קורא שירה

כדי לנסח את עמדתי כלפי ספרו החדש של זך אין לי ברירה אלא לפתוח במה שכל מי שעיין בו כבר יודע, כלומר בכך ש"משנה לשנה זה" הוא ספר מביך שמוטב

נורית זרחי, הידועה כסופרת לילדים, היא משוררת נפלאה לא פחות למבוגרים. כעת ראה אור "עצמות ועננים", מבחר מקיף משיריה מאז שנות הששים. מבחינה דורית היא שייכת לתור הזהב של השירה

ננו שבתאי, אחת המשוררות המרתקות ביותר שהתחילו לפרסם בעשור האחרון, מעמידה במרכז יצירתה את יחסיה הסבוכים עם אביה, המשורר אהרן שבתאי. יחסה אליו כאב הוא כפול: מצד אחד אהבה גדולה,

כששמעתי לראשונה על אנתולוגית שירי הכדורגל "קורה פנימית" התגובה שלי היתה ספקנית ואולי גם חרדה במקצת. הרעיון נראה לי מצד אחד כמו גימיק, ומצד שני עורר בי פחד עתיק, כזה

חגית גרוסמן היא משוררת אנרגטית בת 34, וכעת היא מפרסמת את ספרה השני בהוצאה שמתמחה דווקא במשוררים מבוגרים מאוד – הוצאת קשב לשירה. אין לי מושג מה היו תוכניותיו של

מתי שמואלוף, משורר צעיר יחסית שספרו השלישי ראה כעת אור, ממזג בשירתו שלוש מסורות חתרניות שקוראות תיגר על ההיסטוריה הרשמית של השירה הישראלית, כלומר על הניסיון לבסס אותה על מהפכת

כינוס כל השירים שחדווה הרכבי כתבה בחמשת העשורים האחרונים הוא מאורע ספרותי מסעיר, המגלה את מה שמעטים בינתיים יודעים – שהרכבי היא משוררת מרתקת ומשמעותית, ששמה ראוי להישמע בנשימה אחת

שיריה של לאה פילובסקי שברו את ליבי ביופים, בחוכמתם, ובעיקר בדרכם המיוחדת לשלב רגשות עמוקים ואפלים עם שכל חד ובהיר. זה השכל הנפלא שלה, ויכולתה להפעיל אותו דווקא כאשר היא

הכרך השני של כל שירי אבידן מכיל את השירים שכתב בשנות השלושים לחייו, כלומר מ-1964 עד 1973. בקרב אוהבי אבידן מקובל לקרוא לתקופה הזאת "התקופה האקפסרימנטלית" ביצירתו, ומן הביטוי הזה,

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" – כך נפתחת שירת האזינו של משה. "שמעו שמים והאזיני ארץ כי פי ה' דיבר" – כך נפתח ספר שיריו של ישעיהו. "שמעו

ספרה הראשון של דליה הרץ, "מרגוט", ראה אור ב-1961, כשהמשוררת היתה בת קצת פחות מעשרים.  הספר לא היה בדיוק ספר, אלא חוברת דקיקה ובה ארבעה עשר שירים בלבד. כמעט חמישים

הגליון העשרים של "מטעם" מזמין סיכום ביניים, והמסקנה שמסתמנת כאשר סוקרים את הגליונות שראו אור עד כה היא שלצד העיסוק במה שעורך כתב העת מכנה "מחשבה רדיקלית", "מטעם" מוקדש כמעט

אחד הדברים היפים ביותר שאלמוג בהר כתב אינו שיר או סיפור אלא המסה "חלומות באספניה", שאפשר למצוא בקלות ברשת. זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב

לאה איילון פרצה לשירה הישראלית בתנופה גדולה אי אז בראשית שנות השמונים, והתקבלה בהתלהבות ובעניין. הפופולריות שלה (לא בקרב הקהל הרחב, כמובן – בסופו של דבר היא משוררת ששיריה קשים

לפני שנים רבות, במאה השביעית לפני הספירה, בעידן המכוסה באד כבד של אגדה, חיה באי היווני לסבוס משוררת פלאית ושמה ספפו. אין זו אגדה, היתה משוררת כזאת, שאהבה נשים וכתבה

בשיר "העדר", הפותח את ספרה "נקודתיים", עורכת ויסלבה שימבורסקה, כמו ברבים משיריה, ניסוי מחשבתי: היא מדמה עולם הדומה לשלנו פרט לעובדה אחת: בעולם ההוא אמה ואביה לא נישאו זו לזה

כשקוראים את שיריה של סבינה מסג נתקלים קודם כל בטיפוגרפיה המיוחדת שלהם. טיפוגרפיה, כתוב בויקיפידיה, היא "האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט, סידור אותיות כולל בחירת גופנים, גודל אות, אורך