משוררים צעירים

2011 היתה שנת המהפכה, זו שהתרוממה במהלך הקיץ ושקעה עם בוא הסתיו, אולי כדי להמתין להזדמנות חדשה לפרוץ . תרומת השירה למהפכה היתה שולית. לא משוררים הלהיבו את המוחים בעצרות

ספרו השני של אלי אליהו מצטרף למגמה הולכת ומתרחבת בשירה הישראלית הצעירה: משוררות ומשוררים שהולדת בנם הבכור או בתם הבכורה מחוללת תפנית משמעותית בשירתם. משוררות ומשוררים תמיד הולידו בנים ובנות,

"האש הרגילה", ספרו השני של אלחנן ניר, הוא ספר שירה נועז שמסמן אותו כאחד המשוררים הבולטים בדורו. הכישרון ניכר כבר בספרו הראשון, "תחינה על האינטימיות", אלא ששם ליוותה את השירים

אמיר מנשהוף כותב שירה אחרת, חדשה, והחידוש ניכר קודם כל במוזיקליות שלה. הוא משתמש בין השאר בריבוי של מקפים מחברים שתפקידם אינו דקדוקי אלא מוזיקלי: הם מצמידים זוגות וקבוצות של

סיון בסקין היא דמות מרכזית בהתעוררות השירה הישראלית בעשור האחרון. כמעט כל פרט בתהליך צמיחתה נראה במבט לאחור סמלי או נבואי. למשל – העובדה שאת שיריה הראשונים, מראשית שנות האלפיים,

הדבר הבולט ביותר בשירים המכונסים ב"ממש", ספר שיריה השני של חוקרת הספרות הצעירה נוית בראל, הוא הקושי הגדול להבין אותם. שיר אופיני של בראל דומה יותר מכל לכתב חידה, לתשבץ

שיריה של סיגל בן יאיר עוסקים לעתים קרובות בעוני, כלומר במחסור בכסף על הקשיים הגדולים הכרוכים בו, אלא שיש הרבה סוגי עוני, ובעוני שבן יאיר מעצבת בולטים בעיקר יסודות מגדריים,

עוד לפני שפתחתי את ספרו הגדוש של חן קליינמן, שהזכיר לי בעוביו מבחר של משורר ותיק על אף שמדובר בספרו השני של משורר כבן שלושים,  נדהמתי משמו: "במלוא מוטת הבריאה".

כשמנסים להבין את היופי המיוחד של שירי הביכורים של טלי לטוביצקי, מבינים שמקורו במיזוג מעניין, אולי אפילו חדשני, בין שתי מסורות ישנות: מצד אחד שירת אהבה נכזבת מלאת רגש וחסרת

אופיר נוריאל כותב שירה רבת עוצמה, אישית ומקורית מאוד, שאבני הבניין שלה פשוטות ובסיסיות להפליא. שירתו מכונסת לתוך תבנית רגשית ומושגית צרה ונוקשה שנובעת ככל הנראה מנסיבות חייו המיוחדות. מושג

אני אוהב את שירתו של נדב ליניאל משום שהיא מחוייבת לערך עתיק שבעשרות השנים האחרונות הוכה ונחבט ונמרט לא מעט – למושג החמקני ששמו "יופי". היו זמנים שבהם הוגים ומשוררים

שחר-מריו מרדכי מוכשר כמו שד. הוא כותב כמעט בכל סגנון אפשרי, ורבים משיריו הם פרודיות משוכללות או הומאז'ים משועשעים למשוררים עבריים שקדמו לו – ממשוררי התנ"ך, התפילה, הפיוט, תור הזהב

גילית חומסקי נולדה ב-1978, ובאחד השירים היותר אסרטיביים בספרה החדש, "בלדה לילידי 1978", היא מנסה להעניק קול לדור שלם, או לפחות לשנתון. השיר מתאר את חייהם של ילידי 78' כמירוץ

בספר הביכורים המרשים של ליאור גרנות כלולים שירי אהבה רבים המכוונים לאישה. גרנות מצטרפת כמדומה למגמה משמעותית בשירה הישראלית של עשרים השנה האחרונות – להתרחבותה ולהתפתחותה המואצת של השירה הלסבית.

למרות שפרסמה שם רק פעם אחת, יערה שחורי היא משוררת "הו!" מובהקת, בין השאר משום ששיריה נוטים להתנגן בסגנון שעשוי להזכיר משוררי עבר כאלתרמן. לפעמים המנגינה חרוזה ושקולה באופן סדיר

שירתו של גלעד מאירי עסוקה במאמץ מודע לעצמו, שהוא נותן לו ביטוי גם במאמריו המתפרסמים מפעם לפעם, להוריד את השירה מרקיעי האולימפוס אל פני האדמה. עיקרון היסוד הזה מנוסח במלים

ספר השירה האחרון שראה אור בכתר הוא "אינה דדה" הנפלא של יעקב ביטון, וכעת, אחרי כשנתיים וחצי, מתפרסם שם ספר שירה חדש – "חיי החול" של דניאל עוז. העובדה ש"כתר"

השער האחרון בספר שיריה השני של סיון הר-שפי הוא מחזור שירים המקונן על חורבנו של גוש קטיף. זוהי קינה מיוחדת, חכמה ורגישה מאוד, בין השאר משום שהיא נכתבה זמן מה