משוררים פחות צעירים

כמעט כולנו אוהבים לנסוע, לטייל, לתור את העולם, אבל יש אנשים שהתשוקה הזאת מובילה אותם רחוק יותר והם הופכים לנוסעים מתמידים. אצל חלק מהם הנסיעה היא מקצוע – פעם זה

המילה הרלבנטית לתיאור שירי "התאומים", ספרה החדש של אורית גידלי, היא מילה קשה, "בגידה", במשמעותה הסבוכה ביותר – בגידה בבן זוג. רומן מחוץ לזוגיות. פריצתה של הבטחת הנאמנות הכרוכה בברית

באחד השירים הפחות טובים בספרו החדש, שיר שעשוי במתכונת של ריאיון עצמי, אלמוג בהר שואל את עצמו: "אתה מאמין?" ועונה: "עדיין לא". שואל "אתה חילוני?" ועונה: "אף פעם לא הייתי.

בספר הביכורים שלה, "אנה מסתובבת לאט", ענת לוין כתבה: "השיר הוא קיר/ מילה היא מסמר/ הנפש פטיש". כל כך אהבתי את המילים האלה, שמתארות את נקודת המבט של המשוררת כשהשיר

"אשליה קדושה", ספר השירים השלישי של יודית שחר, הוא הטוב בספריה עד כה. משהו ביצירתה הצטלל, נפל למקום, נעשה קרוב לעצמו, ברור ומדוייק, עירום אפילו, נטול קישוטים מיותרים או הכחשות

בשקט בשקט, כמעט מתחת לרדאר, ראה אור אחד מספרי השירה החזקים והכואבים ביותר שקראתי מעודי – "עד עצם היום", ספרה הרביעי של המשוררת ענת זכריה. הוא שייך למסורת ספרי הקינה

הופעתו של מבחר מקיף משירתה של משוררת משמעותית כאפרת מישורי היא הזדמנות מצויינת לעשות שני דברים: לנסות לאפיין את שירת מישורי בכללה, על הדקדוק הפנימי שמייחד אותה, ולבדוק אם המבחר

לספרה השני של שלומית נעים נאור יש שם נהדר: "דברים שאנחנו לא מדברות עליהם". זה גם שמו של השיר שחותם את הספר ומונה כמה מהדברים האלה: "בגידת הגוף/ העובר ושב/

בבסיס "שאישה אינה אלוהים", ספר שיריה החדש של רוחמה וייס, עומד גילוי נורא, גילויו של גילוי העריות שהמשוררת נפלה לו קורבן בילדותה. המתעלל היה אביה. הכפילות הזאת – "גילוי של

סוף-סוף, בספרו החמישי, "נפש אחת אחריך", מצליח דורי מנור לגשר על הפער בין כשרונו הגדול, הבלתי מוטל בספק, להשגיו הממשיים כמשורר, והתוצאה היא ספר מרתק ומגוון, מלא יופי וחיים. ההרגשה

השירים של אלחנן ניר עסקו מאז ומתמיד במתח בין שני קטבים שלאחד מהם קל לתת שם, אפשר לקרוא לו  "אלוהים", "קדושה" או "תורה", אבל איך נקרא לקוטב האחר, שאינו ניצב

למה שירה סתיו העניקה לספר השירים השני שלה את השם "שריר הלב"? אולי בגלל המאמץ הגדול להחזיק יחד, לפחות בתוך השירים אבל אולי גם במה שמסתתר מעבר להם, את מה

מספר לספר שירתה של טל ניצן (הידועה גם כמתרגמת ועורכת, ולאחרונה מפרסמת גם פרוזה) הולכת ומצטללת, הולכת ומעמיקה. כעת ראה אור ספר שיריה השביעי, "אטלנטיס", והוא מעניק הזדמנות מצויינת לנסות

"הזכות לשלמות הגוף", ספרה השני של המשוררת וחוקרת הספרות טלי לטוביצקי, ראה אור כחודשיים אחרי מותה בטרם עת. לטוביצקי, שהתמודדה במשך שנים עם מחלת הסרטן, היתה בת ארבעים ושתיים במותה,

בספרו החדש, הרביעי, שחר-מריו מרדכי נולד מחדש כמשורר מדוייק וחכם, נאמן לעצמו עד כאב, כזה שיונק את כוחו מאהבתו הגדולה לשפתו העתיקה, העברית, ועם זאת מצליח להעניק לה צליל חדש

אחרי שני ספרים – "הבוהמה הביתית" ו"Thinkerbell" – שבהם אפרת מישורי זיקקה את שירתה למשקע הכי מצומצם ודחוס שלה, ליטשה אותה לראי כדי שתשקף את כאבי הפנטום הכי אכזריים שלה,

יש משהו בשיריה של יעל גלוברמן, הידועה גם כמתרגמת שירה מחוננת, שמבדיל אותם מהמון השירים הבינוניים, הגולמיים, החוזרים על עצמם לעייפה, שמציפים את השירה הישראלית לאחרונה ולא רק לאחרונה; משהו

רוב השירים ב"שום שפה", ספרו השלישי של זוהר איתן, הם שירים בפרוזה שיש בהם משהו חלומי, סוריאליסטי, כמעט אבסורדי, ולעיתים קרובות גם משהו מחריד, כזה שמזכיר חלום ביעותים. איתן הוא