היכל התהילה

פרסום ספר "כל השירים" של חיים לנסקי, מגדולי המשוררים העבריים במאה ה20, הוא מאורע ספרותי מהדהד. יש בשירת לנסקי בשורה מרחיקת לכת, וראוי שנטה לה אוזן, כמו שמציע דן מירון

"שירי, בת האלוהים, חרון אף אכילס בן פלס" – כך נפתחת האיליאדה של הומרוס בתרגומו של שאול טשרניחובסקי: בהצבעה על זעמו של אכילס כנושא העיקרי של יצירת המופת העתיקה. בתרגומו

"הפסקת אש" הוא מבחר מתורגם וערוך היטב מיצירתו של המשורר האירי המהולל שיימוס היני (1939-2013), מעשה ידיהם של המשוררים ליאור שטרנברג ואריאל זינדר, הכולל לצד שירים גם רשימות בפרוזה, בעיקר

הידיעה על מותו של ישראל אלירז נחתה עלי בשעה שקראתי את ספרו האחרון, "פנקס קטן על ישראל פנקס". זאת הרגשה שלא מהעולם הזה, להיוודע על מותו של אדם בשעה שקוראים

איך להציג את המשורר דוד טובי? איך להפקיע אותו מהאלמוניות היחסית שבה עברו עליו רוב חייו הספרותיים – למעט פרסומו של ספרון זעיר באמצע שנות התשעים – ולהעניק לו את

המשורר שמעון בוזגלו הוא מתרגם חרוץ מיוונית עתיקה ולטינית, ובבת אחת ראו אור שלושה תרגומים חדשים שלו: מבחר של קטעים מה"מטאמורפוזות" של אובידיוס, מבחר אפטיפים (כלומר: כתובות קבר) מיוון העתיקה

כדי לחשוב ברצינות על יצירתה של המשוררת האמריקאית אן סקסטון (1928-1974) צריך לחשוב ברצינות על התאבדות, ואולי המילה "לחשוב" לא מתאימה כאן, אלא מילים אחרות, מסוכנות יותר, כמו "לדמות", "להרגיש",

"בצל חורש חלב" של דילן תומס (1914-1954) – משורר ולשי שחי חיים סוערים וקצרים במיוחד, וחלף כמו כוכב שביט בשמי השירה האנגלית של המאה העשרים – היא יצירה יחידה בסוגה:

שירתו היידית של אברהם סוצקבר (1913-2010) היא אוצר בלום של חוכמה ויופי הממתין עדיין על מפתנה של השירה העברית. "בלום" בשני מובניה של המילה: מלא וגדוש, אך גם קשה לגישה,

יאיר קידר העניק לסרטו על המשוררת זלדה את השם "אישה פשוטה"- שם שמבוסס על שורת שיר מפורסמת שלה: "משונה להיות אישה פשוטה" – וברור שזה שם נהדר, מדוייק וחכם, דווקא

בין דוד בוזגלו, גיבור סרטו הנפלא של רפאל בלולו "שיר ידידות" שהוקרן לפני כשבועיים בפסטיבל דוקאביב, לבין ארז ביטון, חתן פרס ישראל הטרי שהשיר המצורף הוא שלו, מחברים הרבה קווים

הספר "חמישים שנות שירה", מבחר השירים הרחב של מחמוד דרויש בתרגומו של ראובן שניר, פורש נוף פואטי אדיר-ממדים שאינו אלא חריר הצצה לנוף גדול פי כמה. דרויש היה משורר פורה

יש שני פרקים ראויים לציון בביוגרפיה של המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה (1923-2012), שכתבו אנה ביקונט ויואנה סצ'שנה, וזכתה לתרגום עברי מוצלח של מירי פז. קודם כל פרק הפתיחה, שבו מתארות

יוכבד בת מרים הייתה אחת "המשוררות העבריות הראשונות", אלה שהתחילו לפרסם את שירתן בראשית שנות העשרים של המאה שעברה, במקביל לרחל ולאסתר ראב. ההשוואה לרחל כמעט מתבקשת – הן היו

קשה להפריד בין יצירתה של המשוררת והסופרת האפרו-אמריקאית מאיה אנג'לו, שנולדה ב1928 והלכה לעולמה לפני שבועים, לבין אישיותה ודמותה הציבורית כפי שהתעצבה בשתי זירות: בכתיבתה האוטוביוגרפית הענפה, ובמעורבותה המתמשכת בפוליטיקה

ל"איפה תהיו", מבחר התרגומים משירתה של המשוררת האמריקאית פאט פארקר (1944-1989), הוסיפו יעל חזן ויעל דקל, עורכות המבחר שגם תרגמו את רוב השירים, סיפור קצר של פארקר שעוסק בהתבגרותה של

"אור יום" מכיל את כל תרגומיו של דוד ויינפלד לשיריו של צ'סלב מילוש, המשורר הפולני הגדול, חתן פרס נובל, שחייו השתרעו על פני רוב המאה העשרים – מהולדתו ב1911 בליטא,