אלי הירש קורא שירה

שני ספריו החדשים של ישראל אלירז ראו אור כמעט בעת ובעונה אחת בשתי הוצאות ספרים שונות. כפל כזה הוא יוצא דופן ואפילו מתמיה למדי בעולם השירה, שלא לדבר על עולם

ספרו הראשון של אורי הולנדר, "הפסנתר הנודד", נפתח במחזור-שירים שבו התרפק המשורר הצעיר על חוויות הילדות שלו כתלמיד-פסנתר בקונסרבטוריון התל-אביבי ברחוב שטריקר. משוררים צעירים אוהבים לפתוח את ספרם הראשון בשיר

הייתי אחוז התלהבות כשדפדפתי ב"לוֹרֶם איפּסוּם", ספרו הראשון של תומר ליכטָש, ב"תולעת ספרים" – אחת מחנויות הספרים המעטות שהספר נמצא על מדפיהן. "לורם איפסום" יצא בהוצאה עצמית וסובל אולי מקשיי

יותר מעשרה כתבי-עת ספרותיים הגיחו לאוויר העולם בשנים האחרונות, והצטרפו אל לא-מעט כתבי-עת ותיקים יותר כ"הליקון" או "עיתון 77". הקינה המרה על מותו של "עידן כתבי-העת", שהיתה פופולרית מאוד בתחילת

שיריה של דנה אמיר יפים להפליא, ודווקא משום שהם כל כך יפים, כדאי לשים לב לכך שהם תמציתה או שיאה של מגמה רווחת בשירה העברית העכשווית, מגמה הקשורה במידת מה

החידוש המשמעותי היחיד במהדורה החדשה של תרגום המופת של שלונסקי ליצירת המופת של פושקין (על הכריכה היא מכונה "אלמותית" – מילה נאה ומשונה כל כך) הוא אחרית הדבר המועילה עד

אורי ברנשטיין הוא משורר נפלא, המלווה בנאמנות את השירה העברית כבר יותר מחמישים שנה. הוא נולד ב-1936 והתחיל לפרסם שירים כבר בשנות החמישים – ובמלים אחרות: הוא בן דורם של