אלי הירש קורא שירה

לשירה הפולנית יש לכאורה נוכחות קבועה ואינטינסיבית בעברית, בזכות פועלם של מתרגמים כדוד ויינפלד ורפי וייכרט ואהבתם של קוראי עברית רבים למשוררים כצ'סלב מילוש, ויסלבה שימבורסקה וזביגנייב הרברט, והנה התפרסמו

פעילותו היצירתית של תמיר להב-רדלמסר התפזרה במשך השנים על פני שלושה תחומים: עיצוב גרפי של ספרים וסדרות ספרים; צילום, עם דגש על דיוקנאות עצמיים; וכתיבת שירה, בדרך כלל עם נטייה

שני ספריה הראשונים של המשוררת אורית גידלי, שמנהלת יחד עם הסופר אשכול נבו את "סדנאות הבית", בית ספר לכתיבה יוצרת, התקבלו בסקרנות ובאהבה, אבל ברור שבספרה השלישי, שראה אור זה

כדי לחוש בייחודה של בתאל קולמן כמשוררת, בחידוש שיש בשירתה, צריך לעצב סוג חדש של קשב, שכרוך אולי בידיעתן של כמה עובדות מפתיעות על תולדות השירה, למשל: של העובדה ששירת

כדי לחשוב ברצינות על יצירתה של המשוררת האמריקאית אן סקסטון (1928-1974) צריך לחשוב ברצינות על התאבדות, ואולי המילה "לחשוב" לא מתאימה כאן, אלא מילים אחרות, מסוכנות יותר, כמו "לדמות", "להרגיש",

יש בשיריה של רחל פרץ משהו מסתורי, בלתי מפוענח, אבל גם חושני וחכם להפליא, שהופך אותם לחידות מהפנטות. אני לא יכול להעיד שפיענחתי את כל החידות, גם לא את רובן,

שלומי חתוכה, שספר הביכורים שלו, "מזרח ירח", רווי בדימויים ירחיים, הוא הסמן המר והנואש – האפל, הלילי, הירחי – של ערס פואטיקה. בניגוד לעדי קיסר, שבשבילה ערס פואטיקה היא חגיגה

רונית ליברמנש-ורדי – משוררת, סופרת, מסאית, חוקרת מגדר – העניקה לספר שיריה השלישי שם יפה להפליא, שיש בו משהו מאורגן מאוד ועם זאת זר ומתריס: "התפוררות קוהרנטית". משמעותו של הביטוי

"בצל חורש חלב" של דילן תומס (1914-1954) – משורר ולשי שחי חיים סוערים וקצרים במיוחד, וחלף כמו כוכב שביט בשמי השירה האנגלית של המאה העשרים – היא יצירה יחידה בסוגה:

בתולדות שירתו של ארז ביטון אפשר להבחין בשני גלים גדולים ומובחנים של יצירה, שמעניין לנסות להבין את הזיקה ביניהם. בגל הראשון, שהסתמן בשנות השישים ונמשך עד שנות השמונים, הניח ביטון

כמו במרבית ספריה של רחל חלפי, גם בספרה החדש, "בלט על הקרח", אפשר למצוא שירים שנכתבו במשך עשרות שנים. זאת השיטה של חלפי: כשהיא מפרסמת ספר חדש היא לא אוספת

לפני כשנה וחצי פרסם המשורר והמתרגם שלמה אֲבַיוּ את "מעבורת בים השיש", מבחר ראשון בעברית מהשירה הטורקית החדשה, וכעת מתפרסמת אנתולוגיה חדשה בתרגומו, "לעולם לא ייתם העולם", מבחר ראשון בעברית

משהו לא טוב קרה לטקסט שמופיע על גב הכריכה של "מעבר", ספרו החדש, האחד-עשר במספר, של המשורר מירון ח. איזקסון. לצד רשלנות סגנונית יש בו גם יומרנות חסרת כיסוי. כתוב

שירתו היידית של אברהם סוצקבר (1913-2010) היא אוצר בלום של חוכמה ויופי הממתין עדיין על מפתנה של השירה העברית. "בלום" בשני מובניה של המילה: מלא וגדוש, אך גם קשה לגישה,

מה שבולט בספרי הביכורים של דנה מרקוביץ' ומעין שטרנפלד הוא יחסן הרגיש למורשתן המשפחתית – האם, האב, ומה שביניהם – ולהשפעתה על שירתן, ומעניין לעקוב בעזרתן אחר הזיקות הסבוכות שבין

יאיר קידר העניק לסרטו על המשוררת זלדה את השם "אישה פשוטה"- שם שמבוסס על שורת שיר מפורסמת שלה: "משונה להיות אישה פשוטה" – וברור שזה שם נהדר, מדוייק וחכם, דווקא

את שירתה של שרון אס מניעה תשוקה גדולה לשוב אל המקור האבוד של התרבות והשירה, כלומר אל המיתוס, ולהעניק לו חיים חדשים. במילים אחרות: אס רוצה לכתוב מחדש, ובשפתה שלה,