משוררים צעירים

"כוחות אדירים היו דרושים הבוקר כדי להיחלץ מהמיטה" קובעת המשוררת ואשת החינוך שלומית נעים נאור בפתח ספרה השלישי, "דבר האבד", וקובעת מייד כמה אדירים: "אדירים יותר מהאש השורפת את בתי

"ככה לימדו אותנו לשרוד, ושרדנו", כותבת אודיה רוזנק בשורה האחרונה של השיר "כל עבודה" – אחד השירים החזקים ב"שמע, רפאל", ספרה השני – ומשרטטת את נוסחת היסוד של שיריה: הם

הדבר הראשון שקופץ לעין כשקוראים את שירי "הנדסת אורות", ספרה השני של המשוררת והעובדת הסוציאלית גל נתן, הוא יופים – יופי עוצר נשימה. שמו של השיר שפותח את הספר –

כשקוראים את "הרצון", ספר הביכורים המרשים של נועה שורק, קשה להתעלם מכישרונה המשוררי המובהק, מהוירטואוזיות הלשונית המסחררת שלה, אבל קשה לא פחות להתעלם מהאנרגיה הנפשית ההפוכה-לכאורה שמתגלה בשיריה – אנרגיה

"הייתי בין/ הנשמה לבין/ החיה עכשיו/ הזמן ליחידה", כותבת המשוררת וחוקרת המיסטיקה היהודית רות קרא-איוונוב קניאל בפתח "אפר ויהלום", ספר שיריה השלישי, ומסגירה את השאפתנות המיסטית שלה – המילים "נשמה",

אבישי חורי מצליח לכתוב שירים חזקים להפליא שיש בהם תקיפות יוצאת דופן, אך מה שהופך אותם ליפים באמת, יפים במיוחד, היא העובדה שהתקיפות הזאת לא באה על חשבון המורכבות הרגשית

יש הרבה כוח ויופי ב"בשר ורוחות", ספר הביכורים של לאה קליבנוף. קשה להישאר אדיש לשירים המהפנטים שלה, לאינטנסיביות הרגשית שלהם, לוירטואוזיות הלשונית. המילה היוונית "פאתוס" עולה על הדעת, לא כמילת

השירים ב"אלה שרה איתי", ספר הביכורים של אורי פרץ, מלאים ביופי רב כל כך, עדין ופגיע כל כך, שלוקח רגע – לא יותר מרגע, אבל זה רגע משמעותי, כמו זה

שם ספר הביכורים של דר פיקרסקי, "להחליק ימינה", מעלה על הדעת מייד אפליקציית הכרויות, ודי לפתוח את הספר ולעלעל בו קצת כדי להבין שהאפליקציה הרלבנטית היא ככל הנראה גריינדר. אבל

קשה להחליט אם "אקרוס/תיכון", ספר הביכורים של אפרת בלום, הוא ספר בשל להפליא, או להפך – ספר שמצטיין דווקא בבוסריות מענגת ומייסרת, כזאת שמקהה את השיניים. האמת היא שהוא גם

"אימא איקס" – איזה שם נהדר – ספר השירים השני של הסופרת והמשוררת תהילה חכימי, מפגיש שתי הוויות דומות מאוד ושונות לחלוטין: עבודה ואימהות. הן לא סתם נפגשות – הן

על גב "עונה ירוקה", ספרה השני של המשוררת והעורכת לילך ובר, כתוב שהוא "מהתל בקורא ובוחן את עירנותו באופן תדיר. מה שבמבט ראשון נראה כמו מרחב שירי נינוח וחמים הוא

אם אימהות היא ירח, לי ממן כותבת בעיקר על צידו האפל, הנסתר, הפצוע. כמו נוסעת חלל שמעדיפה לחקור את המחוזות הלא מוכרים של היקום, כלומר את אלה שנכתבים עליהם פחות

מה הופך את שירתו של רועי שניידר למקורית ומיוחדת כל כך, כמעט יחידה במינה? כמו לא מעט משוררים אחרים גם שניידר כותב שירי כאב וצער, ושירי אהבה, וחורז ושוקל את

אלוהים הורגש היטב גם בספר הביכורים של יעל סטטמן, "בעניין הבערה", אבל בספרה השני, "בחוץ שקט", הוא מתייצב במרכז. או במילים ישירות יותר: הדתלש"יות של סטטמן – כלומר העובדה שהיא

חווית היסוד בשירי "הים נסוג עוד קצת", ספרה השני של אורית פוטשניק – משוררת, פיזיקאית, עורכת ומתרגמת  – היא התנגשות בין שני כוחות: מצד אחד כמיהה עזה, חדה, כואבת, ומצד

בשיר חזק במיוחד ב"היא אתה עכשיו", ספר הביכורים של איה אליה, מתארת המשוררת הרצאה בחוג לספרות שעוסקת באיליאדה. המרצה, שמדבר על גופתו הנגררת בעפר של הקטור (פריאמוס, מלך טרויה ואביו

קשה לחשוב על משוררת או משורר שכתבו במאה העשרים שירים יפים או משוכללים יותר משיריה של המשוררת האמריקאית אליזבת בישופ (1911-1979). היא היתה וירטואוזית של ציור-במילים: כמעט כל אחד משיריה