שירת מחאה
מתי שמואלוף, למה אני לא כותב שירי אהבה ישראלים
מתי שמואלוף, משורר צעיר יחסית שספרו השלישי ראה כעת אור, ממזג בשירתו שלוש מסורות חתרניות שקוראות תיגר על ההיסטוריה הרשמית של השירה הישראלית, כלומר על הניסיון לבסס אותה על מהפכת דור המדינה, ובעקיפין על המחלוקת בין אלתרמן וזך. מסורת אחת היא המסורת המזרחיסטית, שמנקודת מבטה שניהם, אלתרמן וזך, אשכנזים באותה מידה. השניה היא המסורת המרקסיסטית, [...]
דקה 5
האלימות המחרידה של מלחמת עזה לא הותירה רישום עז על החברה הישראלית – היא נותרה נאמנה לעצמה – אבל השירה הישראלית הצעירה כמעט יצאה מדעתה מרוב כאב וזעם. בזריזות ראויה לציון, שבוע מפרוץ המלחמה, ראתה אור אנתולוגית המחאה "לצאת" שאורגנה על ידי קואליציה רחבה של משוררים, ביניהם משוררי כתב העת "דקה", שגליונו החמישי רואה כעת [...]
יודית שחר, זו אני מדברת
יודית שחר מציגה את עצמה כמשוררת "חברתית" ואת שיריה כ"שירי מחאה". יש למחאה הזאת שלוש שכבות. ראשית היא מוחה כנגד עוניה שלה. שנית כנגד עצם קיומו של העוני, וליתר דיוק כנגד "השיטה" שמייצרת את ההבחנה בין עשירים ועניים, בין אלה שיש להם יותר מדי ואלה שנאלצים למכור נתחים גדולים מחייהם בתמורה לשכר זעום שמחזיק אותם [...]
נתן זך, כל השירים כרכים א-ג
כינוס שירתו של נתן זך בשלושה כרכים עבים עד מאוד מצדיק את הניסיון לעשות מין סיכום ביניים. הסיכום הזה לא פשוט, משום שאי אז בשלהי שנות הששים, אחרי כתריסר שנים שבהן הוא כתב כמה מהשירים היפים והמקוריים ביותר שידעה השירה העברית – שירים שהפכו אותו למשורר הישראלי המרתק והמצליח בדורו – נטשו המוזות את זך [...]
לצאת, אסופה נגד המלחמה בעזה
זה קרה מתישהו בין מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה – אולי סביב המהפך: ז'אנר שירי כל המלחמות בנוסח יפה ירקוני התחיל לגווע, ופינה את מקומו לז'אנר שירי המחאה האנטי-מלחמתיים בנוסח מיטב משוררינו. ויזלטיר וחנוך לוין קבעו את דפוסיו הקלסיים כבר בשנות השבעים, זך ורביקוביץ' העמיקו את הפופולריות שלו בשנות השמונים, ובחלוף האביב של אוסלו [...]
חיה אסתר, צרחת היופי
"צרחת היופי" אינו אוסף שירים אלא פואמה ארוכה ובעצם מין אפוס, כלומר שיר גיבורים מיתי, או לפחות מין פרודיה על אפוס. הגיבורה שלו – המשוררת והציירת חיה אסתר – מתגלה בו הן כאלת בריאה כל יכולה, מין רחם קוסמי אינסופי, והן כאישה פגיעה, דחויה וזועמת. הסיפור ביסודו פשוט, אולי אפילו טריוויאלי: ציירת נפגשת עם אוצר [...]
סמי שלום שטרית, יהודים
המפתח להבנת ספר שיריו החדש של סמי שלום שטרית הוא שמו, "יהודים". אצל שטרית המילה הזאת מסובכת במיוחד, כי היא מתפרקת לשתי משמעויות מתנגשות, כמעט סותרות. ב"יהודים" הוא מתכוון הן ליהודים של היום, החיים בצילן של הלאומיות היהודית המודרנית ומדינת ישראל, והן ליהודים של פעם, אלה שקדמו לציונות, ושיחסם למושגי המולדת והגולה היה נזיל ורב [...]
מעין 4
מה שאנשי "מעין" רוצים זה לקדם גרסה רוקנרולית של הספרות העברית. רוקנרול, סגנון מוזיקלי שפרץ לפני יותר מחמישים שנה ומיצה את עצמו תוך עשור וחצי, הוא סמל לרעיון קצת יותר מתמיד – הרעיון של תרבות צעירים המיוצרת על ידי צעירים, טורחת להבחין את עצמה בחדות מ"תרבות המבוגרים" הנתפסת ככוזבת ואלימה, ומתבססת על רוח הנעורים החושנית [...]
יעקב ביטון, אִינָה דָדָה
שפשפתי את עיני במבוכה כשקראתי את דברי השבח של הלית ישורון על שירי יעקב ביטון, המופיעים על גב ספרו הראשון. האם יתכן שהיא כותבת על ביטון שהוא "משורר טבעי, שהחיים – ולא השירה – הצמיחו," וששירתו היא "שירה לא מלוטשת שעוצמתה בבלי דעת"? האם מדמה ישורון את ביטון למין משורר-פרא בנוסח החלילן הכפרי מן המסורת [...]
קורא שירה
תגים
חיפוש
ארכיון
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007