פוליטיקה
יערה שחורי, אצבע, שן, כנף
למרות שפרסמה שם רק פעם אחת, יערה שחורי היא משוררת "הו!" מובהקת, בין השאר משום ששיריה נוטים להתנגן בסגנון שעשוי להזכיר משוררי עבר כאלתרמן. לפעמים המנגינה חרוזה ושקולה באופן סדיר למחצה, לפעמים היא מרומזת או כמעט נעלמת, אך בכל מצבי הצבירה שלה היא מעניקה לשירים מתיקות מיוחדת, נדירה למדי בנוף השירה הצעירה. המתיקות הזאת היא [...]
גלעד מאירי, חיפוש מתקדם
שירתו של גלעד מאירי עסוקה במאמץ מודע לעצמו, שהוא נותן לו ביטוי גם במאמריו המתפרסמים מפעם לפעם, להוריד את השירה מרקיעי האולימפוס אל פני האדמה. עיקרון היסוד הזה מנוסח במלים ברורות בשיר קצרצר המכונס בספרו החדש: "מטפס על הר / אולימפוס. / בתיק משקשק / גליל ניר טואלט." ברור למה השיר חלש במקצת – משום [...]
מואיז בן הראש, לא הולך לשום מקום
מואיז בן הראש הוא דמות ידועה בקהילת המשוררים הישראליים המדגישים את מזרחיותם, ובוחנים את האפשרויות הרגשיות והלשוניות שהזיכרון המזרחי מעניק להם. קשת האפשרויות הזאת רחבה יותר ממה שנדמה, ואחת הטעויות הנפוצות היא לצמצם אותה, ובעקבות כך את הקפו ומשמעותו של הרנסנס המזרחי ששוטף את השירה הישראלית מאז שנות השבעים, לעמדה צרה וחד ממדית – לתלונות [...]
זיוה שמיר, הלך ומלך, אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי
'עיר היונה', ספר שיריו הרביעי של נתן אלתרמן, ראה אור ב-1957 והתקבל בהסתייגות רבתי. יריביו של המשורר מיהרו ללגלג עליו ואוהביו לא יכלו להסתיר את אכזבתם. פרסום הספר נתפס מייד כפלופ, והכישלון הזה תרם תרומה משמעותית להצלחתה של התקוממות "דור המדינה" בהנהגת זך כנגד מלכותו של אלתרמן, ולירידת קרנם של ממשיכי דרכו הצעירים ממנו, שנותרו [...]
סיון הר-שפי, תהילים ליום רעש
השער האחרון בספר שיריה השני של סיון הר-שפי הוא מחזור שירים המקונן על חורבנו של גוש קטיף. זוהי קינה מיוחדת, חכמה ורגישה מאוד, בין השאר משום שהיא נכתבה זמן מה לפני הפינוי, כאשר הישובים עדיין עמדו על תילם. במלים אחרות: לא מדובר בקינה במובנה הרגיל אלא בשיר פרידה שמטרתו לאזור כוחות לקראת האובדן ולהעניק לו [...]
אילן ברקוביץ', חרובים
אהבתי את 'תפוזים', ספרו הקודם של אילן ברקוביץ'. זה היה ספר חמצמץ-מתוק, מלא אור, שהתנועע בין רצון להשיב לשירה בכלל ולשירת האהבה בפרט את תמימותן האבודה, לבין מודעות מיוסרת לכך שמשורר מהזן התפוזי – כזה שמאוהב בשיריו ובעצמו, באהובותיו המפונטזות ובאהובתו הממשית – מציב את עצמו מראש במקום עדין, מלא ספקות וסתירות, מקום שהופך אותו [...]
בלפור חקק, משורר של חצות
המשורר בלפור חקק (כתאומו המשורר הרצל חקק, שעל שירתו אכתוב אם ירצה השם בהזדמנות אחרת) משוכנע שהיחס המסתייג שבו הוא נתקל אצל רוב קובעי הטעם בשירה הישראלית נובע מהשקפותיו הפוליטיות הימניות. הוא טועה. נכון שהשמאל על זרמיו ההיסטוריים השונים עדיין דומיננטי בשירה הישראלית, וזאת לאו דווקא בגלל איזו מאפיונריות שמאלנית אלא בשל חולשה אינטלקטואלית איומה [...]
גיורא פישר, אחרי זה
גיורא פישר הוא משורר יוצא דופן, משום שהוא מעולם לא היה משורר צעיר. לכתוב הוא התחיל רק בשנים האחרונות, בעשור השישי לחייו. מה שהפך אותו למשורר היה מות בנו, מרום פישר, באפריל 2002 בג'נין, ורוב שיריו עוסקים במישרין או בעקיפין במוות הזה. אפילו השיר המצורף לרשימה, שאינו קשור בשום צורה לשכול אלא שאוב מנסיונו של [...]
נעמי שיהאב נאי, אמנות ההיעלמות
נעמי שיהאב נאי היא משוררת אמריקאית ממוצא פלסטיני המתגוררת בסן אנטוניו. זה נשמע אקזוטי – משוררת טקסאנית-פלסטינית, שילוב של מערב-פרוע-לשעבר ומזרח-קרוב-לשעבר – אלא שאין בשיריה אקזוטיות מיוחדת, בטח לא מנקודת מבט ישראלית. להפך, כשקוראים את הגרסאות העבריות היפות שהעניק להם משה דור (גם הוא משורר המשלב שורשים מקומיים, "ילידיים" כלשונו, עם זיקה מתמשכת לאמריקה) ההרגשה [...]
מתי שמואלוף, למה אני לא כותב שירי אהבה ישראלים
מתי שמואלוף, משורר צעיר יחסית שספרו השלישי ראה כעת אור, ממזג בשירתו שלוש מסורות חתרניות שקוראות תיגר על ההיסטוריה הרשמית של השירה הישראלית, כלומר על הניסיון לבסס אותה על מהפכת דור המדינה, ובעקיפין על המחלוקת בין אלתרמן וזך. מסורת אחת היא המסורת המזרחיסטית, שמנקודת מבטה שניהם, אלתרמן וזך, אשכנזים באותה מידה. השניה היא המסורת המרקסיסטית, [...]
קורא שירה
תגים
חיפוש
ארכיון
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007