משפחה
ליאור גרנות, והשמש – שמש
בספר הביכורים המרשים של ליאור גרנות כלולים שירי אהבה רבים המכוונים לאישה. גרנות מצטרפת כמדומה למגמה משמעותית בשירה הישראלית של עשרים השנה האחרונות – להתרחבותה ולהתפתחותה המואצת של השירה הלסבית. במבט מעמיק יותר התמונה מתערפלת. שירי הספר אמנם מתעדים סיפור אהבה דרמטי בין שתי נשים, אבל האהבה שעומדת במרכזו אינה עולה יפה. היא כרוכה בקושי [...]
יערה שחורי, אצבע, שן, כנף
למרות שפרסמה שם רק פעם אחת, יערה שחורי היא משוררת "הו!" מובהקת, בין השאר משום ששיריה נוטים להתנגן בסגנון שעשוי להזכיר משוררי עבר כאלתרמן. לפעמים המנגינה חרוזה ושקולה באופן סדיר למחצה, לפעמים היא מרומזת או כמעט נעלמת, אך בכל מצבי הצבירה שלה היא מעניקה לשירים מתיקות מיוחדת, נדירה למדי בנוף השירה הצעירה. המתיקות הזאת היא [...]
גלעד מאירי, חיפוש מתקדם
שירתו של גלעד מאירי עסוקה במאמץ מודע לעצמו, שהוא נותן לו ביטוי גם במאמריו המתפרסמים מפעם לפעם, להוריד את השירה מרקיעי האולימפוס אל פני האדמה. עיקרון היסוד הזה מנוסח במלים ברורות בשיר קצרצר המכונס בספרו החדש: "מטפס על הר / אולימפוס. / בתיק משקשק / גליל ניר טואלט." ברור למה השיר חלש במקצת – משום [...]
בלפור חקק, משורר של חצות
המשורר בלפור חקק (כתאומו המשורר הרצל חקק, שעל שירתו אכתוב אם ירצה השם בהזדמנות אחרת) משוכנע שהיחס המסתייג שבו הוא נתקל אצל רוב קובעי הטעם בשירה הישראלית נובע מהשקפותיו הפוליטיות הימניות. הוא טועה. נכון שהשמאל על זרמיו ההיסטוריים השונים עדיין דומיננטי בשירה הישראלית, וזאת לאו דווקא בגלל איזו מאפיונריות שמאלנית אלא בשל חולשה אינטלקטואלית איומה [...]
גיורא פישר, אחרי זה
גיורא פישר הוא משורר יוצא דופן, משום שהוא מעולם לא היה משורר צעיר. לכתוב הוא התחיל רק בשנים האחרונות, בעשור השישי לחייו. מה שהפך אותו למשורר היה מות בנו, מרום פישר, באפריל 2002 בג'נין, ורוב שיריו עוסקים במישרין או בעקיפין במוות הזה. אפילו השיר המצורף לרשימה, שאינו קשור בשום צורה לשכול אלא שאוב מנסיונו של [...]
נעמי שיהאב נאי, אמנות ההיעלמות
נעמי שיהאב נאי היא משוררת אמריקאית ממוצא פלסטיני המתגוררת בסן אנטוניו. זה נשמע אקזוטי – משוררת טקסאנית-פלסטינית, שילוב של מערב-פרוע-לשעבר ומזרח-קרוב-לשעבר – אלא שאין בשיריה אקזוטיות מיוחדת, בטח לא מנקודת מבט ישראלית. להפך, כשקוראים את הגרסאות העבריות היפות שהעניק להם משה דור (גם הוא משורר המשלב שורשים מקומיים, "ילידיים" כלשונו, עם זיקה מתמשכת לאמריקה) ההרגשה [...]
ננו שבתאי, שלושה מחזות
ננו שבתאי, אחת המשוררות המרתקות ביותר שהתחילו לפרסם בעשור האחרון, מעמידה במרכז יצירתה את יחסיה הסבוכים עם אביה, המשורר אהרן שבתאי. יחסה אליו כאב הוא כפול: מצד אחד אהבה גדולה, מצד שני אכזבה וכעס. אלא שגם כמשורר יחסה אליו כפול: מצד אחד היא מעריצה את שירתו ומושפעת ממנה מאוד, מצד שני היא קוראת עליה תיגר, [...]
אלמוג בהר, חוט מושך מן הלשון
אחד הדברים היפים ביותר שאלמוג בהר כתב אינו שיר או סיפור אלא המסה "חלומות באספניה", שאפשר למצוא בקלות ברשת. זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את [...]
סבינה מסג, מונוגמיה עילית
כשקוראים את שיריה של סבינה מסג נתקלים קודם כל בטיפוגרפיה המיוחדת שלהם. טיפוגרפיה, כתוב בויקיפידיה, היא "האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט, סידור אותיות כולל בחירת גופנים, גודל אות, אורך שורה, ריווח בין שורות, בין מילים ובין אותיות." מסג משחקת ברוב הפרמטרים האלה – מחליפה בין גופנים, מכווצת ומותחת את הרווח בין מלים ואותיות לאורך [...]
שמעון אדף, אביבה-לא
ב"אביבה-לא", ספר שיריו השלישי, משמיע שמעון אדף זעקה גדולה. זוהי זעקה של כאב, אובדן ואבל על אחותו אביבה, שמתה – כך אפשר להבין מהשירים – לפני כשנתיים, בהיותה בת ארבעים ושלוש. בשיר הפתיחה הוא כותב (הציטוט נאמן רק בחלקו – הוספתי לו פיסוק מסייע): "אני במצב, איך להגדירו? ואקראהו אביבה-לא, אקראהו אֵינָּחוֹת, ואדברה בו ישירות [...]
קורא שירה
תגים
חיפוש
ארכיון
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007