זמן
ישראל אלירז, בשבח הדברים החולפים
יש בשירתו של ישראל אלירז יסוד שאפשר לכנות מיסטי, או מטאפיזי, או דתי, כלומר כזה שחותר אל הנסתר או המופלא, או איך שלא תרצו לקרוא לחלל הריק שבתרבויות מונותיאיסטית אמור להתמלא על ידי אלוהים. דווקא משום כך מלים כמו "מיסטי" ו"דתי" עלולות להטעות, שכן שירתו של אלירז היא גם חילונית מאוד (ויש אולי שיאמרו זן-בודהיסטית [...]
סבינה מסג, מונוגמיה עילית
כשקוראים את שיריה של סבינה מסג נתקלים קודם כל בטיפוגרפיה המיוחדת שלהם. טיפוגרפיה, כתוב בויקיפידיה, היא "האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט, סידור אותיות כולל בחירת גופנים, גודל אות, אורך שורה, ריווח בין שורות, בין מילים ובין אותיות." מסג משחקת ברוב הפרמטרים האלה – מחליפה בין גופנים, מכווצת ומותחת את הרווח בין מלים ואותיות לאורך [...]
טל ניצן, לשכוח ראשונה
"לשכוח ראשונה", ספר שיריה הרביעי של טל ניצן, הוא ספר מרשים שבו היא פורשת לראשונה את קלפיה כמשוררת מגובשת. הספר משדר עצב עיקש ועוסק באובדן, גם באובדן דרך, זכרונות כואבים, אסון ואבל, ולפעמים, כמו בשיר המצורף לרשימה, באהבה שחלפה או הסתבכה והותירה אחריה לאו דווקא חלל ריק, אלא מטען מכביד של זיכרון שאינו מוצא את [...]
טוביה ריבנר, יופי מאוחר
המילה "מאוחר" חביבה מאוד על המשורר טוביה ריבנר, שנולד לפני שמונים וחמש שנה בעיר שכונתה בפי תושביה היהודים פרשבורג, וידועה היום כברטיסלבה, בירת סלובקיה. ספר שיריו השמיני, שראה אור ב-1999, נקרא "שירים מאוחרים", וספרו החדש נקרא "יופי מאוחר". למה מאוחר? אולי בזכות המשורר והמו"ל רפי וייכרט. לאחר ששירתו של ריבנר, שהתקבלה באהדה רבה בראשית דרכה, [...]
דוד אבידן, כל השירים 1, 1951-1965
דוד אבידן היה בן אלמוות. הוא חי כבן אלמוות, כתב כבן אלמוות ומת כבן אלמוות – חסר כל, חולה ובודד. בעשור האחרון לחייו נפגשנו בעיקר במכולת השכונתית. גרנו באותן שנים משני עבריה של קופת חולים זמנהוף, מבנה שלמרות סתמיותו-לכאורה דמה בעיני לקתדרלה נוגה ומסתורית. במפגשי המכולת שלנו הוא נראה כמעט תמיד כמו ניצול של אסון [...]
אורית גידלי, סמיכות
אורית גידלי פורצת לשירה העברית רכובה לא רק על כשרונה, אלא גם על סיפור חיים דרמטי והרה משמעות – סיפור אהבתה ונישואיה לגבר שאשתו הראשונה, אם בתו הבכורה, התאבדה. גידלי אימצה את שלושתם לחיקה – את היתומה לבת, את האלמן לבעל, ואת האישה המתה, האקסית המיתולוגית של יקיריה, לצל, לרוח רפאים, למין מוזה דוממת ואפלה. [...]
נורית זרחי, עשב הזמן
בראשית שנות התשעים השתנתה באופן יסודי מפת השירה הישראלית: התברר מעל לכל ספק שתם זמנם של שני כתבי העת המרכזיים "סימן קריאה" (שהתפוגג) ו"עכשיו" (שנדחק לשוליים), ועידן חדש, כאוטי ומבלבל יותר, נפתח. הסיבה העמוקה להתפוררותם של כתבי העת ההם היתה שינוי עמוק שהתחולל בחברה הישראלית – האמון במרכז יציב (גברי, אשכנזי ותל אביבי מצד אחד, [...]
ישראל פנקס, אנטנות וחיישנים
המשורר ישראל פנקס, חתן פרס ישראל לשנת 2005, התחיל לכתוב בשנות החמישים, ומאז העניק לשירה העברית פסגות רבות של יופי נדיר, עוצר נשימה. לכבוד ספרו החדש, "אנטנות וחיישנים", שכבש אותי מייד, שבתי ודפדפתי בכרך המכנס את שירתו, "בים העתיק שלנו", וגיליתי ששיריו, שכמעט תמיד היכו אותי בתדהמת-יופי כשקראתי אותם לראשונה, לא רק שומרים על יופים [...]
שלומי חסקי, האקדמיה ללשון מגומגמת
לספר הביכורים של שלומי חסקי יש שם נהדר – "האקדמיה ללשון מגומגמת". לגמגום, כלומר לבחירה בשפה "פגומה" כביכול, עילגת על פי הקריטריונים המקובלים, יש מסורת מפוארת בשירה המודרנית, וגם בשירה העברית של המאה העשרים יש לה כמה גיבורים משמעותיים, כמו אבות ישורון, אמיר גלבוע ויונה וולך, אם כי אפשר לסגת אפילו רחוק יותר במעמקי המסורת, [...]
רפי וייכרט, רזים
ספרו החדש של המשורר רפי וייכרט, הידוע גם כמתרגמה של שירת שימבורסקה לעברית וכעורך הראשי של הוצאת קשב לשירה, בולט מייד בשל צורתם המיוחדת של השירים הכלולים בו. כל השירים הם "סונטות מילה": סונטות – כי יש בהן ארבע-עשרה שורות, ומילה – כי כל שורה מורכבת ממילה אחת בלבד. וייכרט מכנה את השירים האלה "רזים", [...]
קורא שירה
תגים
חיפוש
ארכיון
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007