אלוהים
סיון הר-שפי, תהילים ליום רעש
השער האחרון בספר שיריה השני של סיון הר-שפי הוא מחזור שירים המקונן על חורבנו של גוש קטיף. זוהי קינה מיוחדת, חכמה ורגישה מאוד, בין השאר משום שהיא נכתבה זמן מה לפני הפינוי, כאשר הישובים עדיין עמדו על תילם. במלים אחרות: לא מדובר בקינה במובנה הרגיל אלא בשיר פרידה שמטרתו לאזור כוחות לקראת האובדן ולהעניק לו [...]
אלמוג בהר, חוט מושך מן הלשון
אחד הדברים היפים ביותר שאלמוג בהר כתב אינו שיר או סיפור אלא המסה "חלומות באספניה", שאפשר למצוא בקלות ברשת. זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את [...]
שמעון אדף, אביבה-לא
ב"אביבה-לא", ספר שיריו השלישי, משמיע שמעון אדף זעקה גדולה. זוהי זעקה של כאב, אובדן ואבל על אחותו אביבה, שמתה – כך אפשר להבין מהשירים – לפני כשנתיים, בהיותה בת ארבעים ושלוש. בשיר הפתיחה הוא כותב (הציטוט נאמן רק בחלקו – הוספתי לו פיסוק מסייע): "אני במצב, איך להגדירו? ואקראהו אביבה-לא, אקראהו אֵינָּחוֹת, ואדברה בו ישירות [...]
יעקב ברזילי, מחכה לאבי
יעקב ברזילי נולד ב-1933 בעיר דברצן שבהונגריה, וב-1944 ניצל מרכבת שנסעה לאושוויץ, התגלגל בטעות לאוסטריה ונשלח עם משפחתו לברגן בלזן. אביו וסבו נספו. הוא, אמו ואחותו ניצלו. כמה שנים אחר כך עלה לארץ, ובגיל מבוגר למדי, ב-1987, התחיל לפרסם שירה עברית. רבים משיריו הולחנו על ידי קומפוזיטורים ישראלים כאהרן חרל"פ ויורם מיוחס. כעת רואה אור [...]
מאיר ויזלטיר, מרודים וסונטות
ספרו החדש של מאיר ויזלטיר דומה לעץ גאה בשלכת: ענוג ועצוב. העלווה נשרה, ולכן הקווים, קווי הגזע והענפים – הפיכחון, צלו הנחרץ של המוות, חולשת השירה – פשוטים וברורים יותר, והפשטות מודגשת בשל שימוש נרחב-מתמיד בחריזה ומשקל. זה ויזלטיר המוכר לנו, אין כאן חידושים מופלגים, ויזלטיר של העמידה הגאה, הביקורתית, מול העולם, אבל לפשטות נלווית [...]
חביבה פדיה, דיו אדם
חביבה פדיה קנתה לה בשנים האחרונות מקום מרכזי בקהילת הרוח והספר הישראלית. לפני כשנתיים היא פרסמה את המאמר "הגיע הזמן לומר אני אחרת בשירה העברית" שהכריז על הצורך להדיח את "האני האוניברסלי", "המערבי" או "העירוני" – כלומר האשכנזי או התל-אביבי – מממעמדו ההגמוני בספרות הישראלית, ולהחליפו באני אחר, מגוון יותר, כזה שייחלץ מהעדפת החילוניות על [...]
חזי לסקלי, באר חלב באמצע עיר, שירים 1968-1992
בין שיריו של חזי לסקלי מתגנב ללא הרף מיתוס בריאה אכזרי: היה היתה פעם, לפני נצח או רגע, טעות גורלית, שגיאה איומה ונוראה, ששיבשה ללא תקנה את החיבורים המשמעותיים בנפש ובעולם – את החיבורים הבסיסיים ביותר בין סימן ומשמעות, שפה ומציאות, אימת הלילה וחדוות היום, ובעיקר בין הכמיהה הגדולה לאהבה לבין התגשמויותיה המתסכלות. הטעות הגורלית [...]
אלחנן ניר, תחינה על האינטימיות
לצד שני הרנסנסים הבולטים המנסים להתגבש לאחרונה בשירה העברית – רנסנס התודעה המזרחית ורנסנס החרוז של "הו!" – מתנהל פרוייקט התחדשות נוסף, אולי לא פחות משמעותי: רנסנס של שירה דתית שמקורו באגפים המתקדמים של הציבור הדתי-לאומי. הרנסנס הזה קשור בין השאר לפעילותו של כתב העת "משיב הרוח" שהוקם על ידי צעירים דתיים, רבים מהם מתנחלים, [...]
אורי ברנשטיין, על הפרסונה
בספר המסות החדש שלו "על הפרסונה" כותב המשורר אורי ברנשטיין על הפער בין המשורר לבין הקול הדובר בשיריו. זוהי הבחנה שיש לה שורשים עמוקים בתולדות השירה, כמו שאפשר להיווכח משירו הידוע של ירמיהו המצורף לרשימה, המבחין בחדות מפליאה בין המשורר עצמו, האדם בשר ודם, לבין הקול האלוהי הדובר מגרונו.
לא כל המשוררים מזהים את המוזה שלהם [...]
חוה פנחס כהן, שביעית
חוה פנחס-כהן אוהבת להציג את עצמה כאשת ניגודים שאינה נוחה לתיוג: היא דתיה למחצה התומכת בהתנחלויות ואחת ממנהיגות הזרם שקורא להחזיר את השירה העברית אל מקורותיה הדתיים, אבל העיסוק האינטנסיבי שלה במיניותה ובמיניות הנשית בכלל, על צדדיה הלאו-דווקא חסודים, הוציא לה בקרב חלקים מהממסד הדתי שם של כופרת. מצד שני, גם בקהילת השירה הישראלית לא [...]
קורא שירה
תגים
חיפוש
ארכיון
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
- ינואר 2008
- דצמבר 2007