קצת יותר משלוש שנים אחרי פרסום "שלל", מבחר השירים המקיף והמרשים שלו, מפרסם אמיר אור את "עבר", מבחר תרגומים מקיף ומרשים לא פחות, המתפרש על פני אלפי שנות שירה ויותר
גיבוריה ויוצריה של אנתולוגית השירה "אין בבעלותי דבר מלבד החלומות" הם האזידים – כך הם מכנים את עצמם, אם כי מקובל יותר לכנותם "יזידים" – מיעוט כורדי המונה כמיליון נפש
אחרי שהקדיש שתי אסופות מרשימות לשני המשוררים הפולנים האהובים עליו (ולא רק עליו) צ'סלב מילוש וזביגנייב הרברט, פנה המתרגם המחונן דוד ויינפלד לשלישי בחבורה, הלא הוא אדם זָגָייבסקי, אסף את
על המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו, שספר שיריו השישי, "בשירותי הספריה באלכסדנדריה", ראה כעת אור, אפשר לומר שהוא הולך ומשביח עם השנים. בעוד שיריו ותרגומיו המוקדמים היו בוסריים למדי, והיה בהם
לספרו השני של אמיר מנשהוף, "קום", יש מוטו מעניין, שתי שורות הלקוחות משיר חצי-שכוח של יונתן רטוש: "יש פה איזה אונס / באהבה הזאת". הצירוף של אונס ואהבה נשמע בלתי
לפני שאספר מה דעתי על "זהב אריות", ספרו השני של רועי חסן, אני חש צורך לומר משהו על עצמי, שישמש אולי כגילוי נאות. כשהתחלתי לכתוב לפני כתשע שנים את הטור
בספר שיריו השלישי, "היסטוריה", מקיים יונתן ברג את ההבטחות שפיזר בשני ספריו הקודמים, ומציע לקוראיו שירה מגובשת ובשלה שמנסה ללכת בגדולות. את האסטרטגיה שאפשרה את הקפיצה הזאת, משירה מבטיחה לשירה
אילן ברקוביץ' הוא משורר מהזן הקשוב, הלומד, המשתנה, ויתכן שנטייתו להשתנות קשורה לכך שלצד כתיבת שירה הוא עוסק לא מעט גם בביקורת שירה. אפשר לשער שהחשיפה המוגברת שלו לשירתם של
"אלה כרגע חיי", ספר שיריו השני של דרור בורשטיין, רואה אור שבע-עשרה שנים אחרי פרסום ספר שיריו הראשון, "פירות | גט", שבע-עשרה שנים שבהן בורשטיין מיעט לפרסם שירה אך הפך
בספר שיריו השני, 'ממתינים לזאב', הצליח חוקר המקרא ערן ויזל להגשים את ההבטחה שנרמזה בספרו הראשון, ולהפוך ממשורר אקדמי, משכיל ורהוט אך גם נוקשה ומנותק במקצת, לווירטואוז של שירה. פקחותו
פרסום ספר "כל השירים" של חיים לנסקי, מגדולי המשוררים העבריים במאה ה20, הוא מאורע ספרותי מהדהד. יש בשירת לנסקי בשורה מרחיקת לכת, וראוי שנטה לה אוזן, כמו שמציע דן מירון
"הפסקת אש" הוא מבחר מתורגם וערוך היטב מיצירתו של המשורר האירי המהולל שיימוס היני (1939-2013), מעשה ידיהם של המשוררים ליאור שטרנברג ואריאל זינדר, הכולל לצד שירים גם רשימות בפרוזה, בעיקר
מפעל קיבוץ שיריו של מאיר ויזלטיר יצא לדרך. בינתיים ראה אור רק הכרך ראשון, הכולל את שירי העשור הראשון לפעולתו כמשורר, החופף במידה רבה לשנות העשרים בחייו ולשנות השישים של
"את לא נולדת אישה", מבחר שירים ותצלומים מעשה ידי נשים שעניינם דמות האישה, הוא במבט ראשון מוצר צריכה, ספר המעוצב כאלבום, כזה שמטרתו לפתות את העין להתעכב ולהתרפק עליו, אבל
"בידים ריקות שבתי הביתה" הוא מבחר פסוקי זן שתורגמו ממקורם היפני, ועוד לפני שמנסים להבין מה זה "פסוק זן" צריך לומר שמעשה התרגום, של היפנולוג איתן בולוקן והסופר דרור בורשטין,
לא מעט משוררים ששירתם אהובה עלי משתתפים ב"הו!" החדש, ולכן השתוממתי כשגיליתי שרוב השירים הכלולים בו נראים לי נטולי חיים או מאולצים, כאילו משהו במנגנון הפעולה של כתב העת, באופן
המשורר שמעון בוזגלו הוא מתרגם חרוץ מיוונית עתיקה ולטינית, ובבת אחת ראו אור שלושה תרגומים חדשים שלו: מבחר של קטעים מה"מטאמורפוזות" של אובידיוס, מבחר אפטיפים (כלומר: כתובות קבר) מיוון העתיקה
שלומי חתוכה, שספר הביכורים שלו, "מזרח ירח", רווי בדימויים ירחיים, הוא הסמן המר והנואש – האפל, הלילי, הירחי – של ערס פואטיקה. בניגוד לעדי קיסר, שבשבילה ערס פואטיקה היא חגיגה