חיים לנסקי, כל השירים

פורסם בתאריך 15 ביולי 2016 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

פרסום ספר "כל השירים" של חיים לנסקי, מגדולי המשוררים העבריים במאה ה20, הוא מאורע ספרותי מהדהד. יש בשירת לנסקי בשורה מרחיקת לכת, וראוי שנטה לה אוזן, כמו שמציע דן מירון במאמר מבריק אך בעייתי שתרם לספר. רוב שירת לנסקי כבר פורסמה בעבר, אבל בספר החדש – בזכות עבודת המחקר המסורה של עורכת הספר, ורד אריאל-נהרי – אנחנו זוכים לקרוא אותה בעיניים חדשות. החלטתה המשמעותית ביותר היא לפרסם את שיריו של לנסקי, עד כמה שניתן, על פי סדר יצירתם, מעוגנים כל אחד בזמן ובמקום שבו נכתבו. ואכן, לקריאת השירים על פי סדרם הכרונולוגי ומתוך קשב לנסיבות כתיבתם יש עוצמה מהפנטת, שמדגישה את יופים שובר הלב וחוכמתם הנדירה.

לנסקי נולד ב1905 בליטא למשפחה יהודית ענייה. הוריו זנחו אותו בילדותו ומסרו אותו לסבו וסבתו שגידלו אותו במסירות והעניקו לו את היקרים שבזכרונותיו. בהיותו בן 18 התפתה לחצות את הגבול לברית המועצות על מנת להצטרף לאביו שחי עם משפחתו החדשה בבאקו, ומאותו רגע גורלי של חציית-גבול הפך לפליט נרדף. דבקותו בכתיבת שירה עברית והתנגדותו הגלויה למשטר הסובייטי הציבו אותו בעמדת התנגשות עם המנגנון הסטלינסטי. ב1934 נעצר לנסקי ונשלח לעבודת פרך בסיביר. ב1939 שוחרר לזמן מה ועסק בין השאר בכינוס והצלת שיריו, שאותם הפקיד בידי פטרונו, ולדימיר יופה, שהצליח להבריחם לארץ. ב1941 נאסר שוב, וכעבור שנתיים מת.

שירתו לפני המעצר, שנכתבה בלנינגרד, נחלקת לשני מסלולים: שירים הפונים לאחור, ומעלים באוב  את זכרונות ילדותו היהודית-ליטאית האבודה, ושירים הפונים קדימה, ומתנבאים על התרסקותו של המשטר הסובייטי השנוא. יש דמיון בין המסלולים: שניהם חותרים לשיווי משקל בין פיכחון ספרותי ואינטלקטואלי חד וחריף לבין סערה רגשית שיש בה יסוד פנטסטי – חזון השיבה לילדות האבודה מחד גיסא, וחזון המהפכה-שכנגד מאידך גיסא. אך למרות הדמיון בין המסלולים הקפיד לנסקי להרחיק ביניהם, ויצר שתי פרסונות נפרדות-לכאורה: מצד אחד לנסקי היהודי, הרך והמתגעגע, ומצד שני לנסקי הפוליטי, המר והזועם. ניתן לקבוע בהקשר זה שלנסקי חתר תמיד להפריד בין טוב ורע: הטוב אבוד לכאורה אך ממשיך להדהד, ואילו הרע שולט בעולם אך סופו לקרוס.

ואז, בסיביר, התרחשה בשירתו תפנית עדינה ועם זאת הרת משמעות: היהודי-עברי והפוליטי-רוסי התחברו אצלו זה לזה. שם, בגולאג, זיהה לנסקי את מלוא המשמעות של גורלו, והפך אותו לשליחות: עליו להיות ממשיכה הסיבירי של מסורת שירת הפליטות העברית, מסורת "על נהרות בבל", הנרמזת במרובע המצורף לרשימה. אלא שההתגלות הזאת לא ביטלה את פיכחונו הספרותי והאינטלקטואלי, וגם לא את הצורך שלו להפריד בין טוב ורע ובין נכסף למציאותי. והתוצאה היתה שירה מיוחדת במינה: יהודית במודגש, אך כזאת שאינה מתבצרת ביהדותה אלא פתוחה לכל רוח, לכל סופת שלג סיבירית שעלולה לפרוץ ולהכות, לכל תפנית גורל אפשרית, ועל כן חכמה ועמוקה להפליא.

ובחזרה למאמרו של מירון שהוזכר בתחילת הרשימה. העורכת מעידה שבהחלטתה להדגיש את המימד הביוגרפי בשירת לנסקי היא נשענה על עצתו של מירון. והנה, במאמרו מתעקש מירון ללכת דווקא בדרך ההפוכה לעצתו הטובה, ולנתק את שליחותו הפואטית של לנסקי מסיפור חייו. המניע של מירון ברור: הוא רוצה לקדש את לנסקי כמשורר, ומאמין שכדי לעשות זאת עליו לזקק את בשורתו האסתטית מסיגיה הביוגרפיים, על הקשריהם העבריים, היהודיים, הרוסיים, הפוליטיים. אלא שניסיון ההפרדה אינו עולה יפה: הזיקה בין גורל לשליחות בשירת לנסקי אינטימית ומעמיקה מדי, ואי אפשר להכחישה.

%d7%9c%d7%a0%d7%a1%d7%a7%d7%99

חיים לנסקי, כל השירים, ערכה והוסיפה מבואות, ביאורים ונספחים: ורד אריאל-נהרי, מוסד ביאליק

תגיות: , , , , ,

יום שישי, 15 ביולי, 2016 היכל התהילה

תגובות פייסבוק:

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון