דילן תומס, בצל חורש חלב

פורסם בתאריך 2 באוקטובר 2015 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

"בצל חורש חלב" של דילן תומס (1914-1954) – משורר ולשי שחי חיים סוערים וקצרים במיוחד, וחלף כמו כוכב שביט בשמי השירה האנגלית של המאה העשרים – היא יצירה יחידה בסוגה: היא נכתבה במקורה כ"מחזה לרדיו" שהוזמן על ידי הבי-בי-סי, כלומר כתסכית, זכתה לאחר השלמתה לאינספור עיבודים בימתיים ואפילו לשני עיבודים קולנועיים, אם כי בבסיסה היא יצירה שירית: פואמה הכתובה ברובה בפרוזה מסחררת ומוזיקלית ומצחיקה להפליא, המורכבת מקולות רבים שמתחלפים ונמזגים זה בזה באמצעות שעשועי לשון ודרמה משוכללים, ואורגת באמצעותם את חייו החלומיים, המפונטזים, הציוריים כמו בסרט אנימציה, של הכפר הוולשי הקטנטן והרדום לארֶגאב.

"בצל חורש חלב" נולד אולי מהרצון למזג לאחדות אחת שלושה מקורות השראה שאינם מתיישבים בקלות זה עם זה: שפת שירה ותיאטרון משוכללת – האנגלית, הוויה חצי-אגדית הממוקמת באמצע שום-מקום – איפשהו בויילס, ורגישות למעמקיה של הפנטזיה הילדותית. כמו בילדות הכל בעולם של "בצל חורש חלב" נוזלי וחמקמק ומשנה צורה ומקום, קשור לאכילה ובליעה ואוננות ושעשועים אסורים ופחד מוות ומציצנות, ועם זאת חביב ויציב ואפילו מתוק, כפרי, פרובינציאלי, מוגבל במכוון באופקיו החברתיים והתרבותיים.

אפשר לדמות את "בצל חורש חלב" למין שיר-ערש או לחש-נחש תיאטרלי שבו המשורר רוקם באמצעות מילים בלבד חלום-ילדות סגור, חתום בתוך עצמו, שהצליח לשרוד את התודעה הבוגרת בזכות האחזות במקורותיה הלא מודעים של השפה ובכוחה הסוגסטיבי והיצירתי. ההרגשה היא שנסחפים אל תוך הוויה אימהית, כמעט רחמית, ספק אל תוך מחילותיה המהדהדות של השפה האנגלית, ספק אל תוך גופה של אם גדולה המכונה "לארגאב" או "חורש חלב" או אפילו "ויילס". ובעוד תושביה הגבריים של ההוויה הזאת מחטטים בבשרה על מנת לדלות ממנה את אוצרותיה הכמוסים, נשותיה עונות להם במגוון קולות שנעים בין מעשיות כפרית שרדנית לבין כמיהה גדולה לאהבה, לתקשורת, לתשומת לב.

תומס זכה לתהילה לא רק כמשורר אלא גם כפרפורמר, שיודע לקרוא את שיריו בלהט צלול ומהפנט. את "בצל חורש חלב" הוא הגה וכתב במשך שנים רבות, והשלים ימים מעטים לפני מותו בטרם עת בניו יורק, במהלכו של מסע הופעות באמריקה. המחלוקות סביב הבנת הסיבות למותו – מחלת ריאות שהסתבכה בשל זיהום אויר? תשוקה להרס עצמי שהתבטאה באלכוהוליזם ותשישות קיצונית? ניהול אמנותי רשלני וטיפול רפואי כושל? – נמשכות עד היום. גם ההתלהבות שבה התקבלה היצירה מייד עם השלמתה נמשכת עד היום.

התרגום החדש של "בצל חורש חלב" הוא התרגום השלישי של הפואמה לעברית, עובדה מעניינת בהתחשב בקושי הגדול לתרגם יצירה הנשענת בעיקר על הוירטואוזיות הלשונית של מחברה, אבל כמו שהמתרגם, ערן צלגוב, מסביר בהקדמה לתרגום: "יש יצירות שלא ניתן לתרגמן, ויש יצירות שלא ניתן לעמוד בפני קסמן ולא לתרגמן". "בצל חורש חלב" שייך כנראה לשתי הקטגוריות גם יחד: זוהי יצירה שמפתה מאוד לתרגם למרות שאי אפשר.

צלגוב פותר את הדילמה באמצעות גישה שאפשר לכנות "הגישה המתלהבת". הוא מדביק את עצמו בהתלהבות הלשונית של המשורר, ומרשה לעצמו להסתחרר בהמצאות לשוניות עבריות שלא מחקות את הטקסט האנגלי אלא מתפתלות סביבו. יש יתרונות רבים לגישה הזאת, למרות שהיא הופכת במידה מסויימת את התרגום לעיבוד, או בלשונו של צלגוב ל"שירגום": מילה שמחברת "שיר" עם "תרגום". יש מקומות ביצירה שזה לא עובד, בעיקר כשהפרוזה המוזיקלית של תומס מתחלפת בצורות שיריות סדורות יותר, אבל התוצאה בכללותה מענגת. משהו בקונקרטיות של היצירה אולי נפגם לפעמים, אבל בתמורה מובלט אופיה הפראי, המכושף והפנטסטי.

תומס

דילן תומס, בצל חורש חלב, תרגם ואייר: ערן צלגוב, שוקן

תגיות: , , ,

יום שישי, 2 באוקטובר, 2015 היכל התהילה, שירה מתורגמת

תגובות פייסבוק:

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון