אתי אנקרי בשירי יהודה הלוי. ברי סחרוף ורע מוכיח בשירי אבן גבירול

פורסם בתאריך 24 ביולי 2009 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות

אני גר בתל אביב, לא רחוק מהצומת שמפגיש את יהודה הלוי ואבן גבירול – שני רחובות שאפשר לחשוב עליהם גם כעל רחוב ארוך אחד שמתחיל בדרום, בין נווה צדק ואחוזת בית, מתעקל מתישהו ואז מתיישר ומתמתח עד לירקון, בואכה השכונות הצפוניות, ומשרטט קשת גדולה שכל מיתרי העיר מתוחים עליה.

את דימוי המיתרים לקחתי ממאיר ויזלטיר, שבראשית שנות השמונים, כשהמפה הדמיונית של תל אביב היתה שונה במקצת (צמודה יותר לים, נאמנה יותר למרכזיותו של "הצפון הישן"), כתב באחד משיריו: "רחוב אבן גבירול מקביל לרחוב דיזנגוף, / ורחוב דיזנגוף מקביל בחלקו לרחוב בן יהודה. / כמו שלושה מיתרים / עזובים, ששרדו בנבל דוד."

אבן גבירול, יהודה הלוי. בתודעה הישראלית הם מין צמד חמד או זוג תאומים שמייצג את שירת ספרד בגדולתה, האחד פילוסוף והשני תיאולוג, אלא שכמו כל צמד משמעותי – כמו השמש והירח או דוד ושלמה (גם הם משוררים מהוללים על פי המסורת) – שני אגפיו שונים מאוד זה מזה, ואפשר לחשוב עליהם כמעט כעל ניגודים.

לאלחריזי היתה דרך מפתה להבחין ביניהם. הוא חילק את קהל הקוראים לשלושה מחנות: הסכלים,  המשכילים והמשוררים. יהודה הלוי, הוא אומר, ידע לדבר אל שלושת המחנות גם יחד, להיות בעת ובעונה אחת פשוט (למען הסכלים) עמוק (למען המשכילים) ומלא חן (למען המשוררים), ולכן הוא הגדול מכולם. אבן גבירול, לעומת זאת, היה חכם מדי, ולכן חביב על משכילים בלבד, אך מדבריו של אלחריזי משתמע שלמרות חוכמתו היתרה, ואולי בגללה, הוא גדול לפחות כמו הגדול מכולם. ויש לומר שלא רק חוכמה יתרה אפיינה את אבן גבירול, אלא גם גאווה משונה וכליון נפש מוזר.

שניהם היו, אם להשתמש במונח הלקוח מעידן אחר, רומנטיקנים, אלא שיהודה הלוי היה רומנטיקן צלול ומואר, בעל לב רחב וחכם שקרב אותו לכל אדם, ואילו אבן גבירול היה רומנטיקן אפל וסוער, עם עוקץ רגשי ואינטלקטואלי שהרחיק אותו מכל אדם.

זה גם אחד היסודות להבחנה בין שני האלבומים שראו אור לאחרונה, "אתי אנקרי בשירי יהודה הלוי", ו"אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח, המבוסס על שירי אבן גבירול. שני המשוררים הם אילנות גבוהים, אלא שיהודה הלוי מזמין את אוהביו להתרפק על גזעו ולחסות בצילו, וזה בדיוק מה שאתי אנקרי עושה, מתרפקת עליו וחוסה בו, ומכיוון שהיא זמרת ומלחינה מצויינת גם בלעדיו, יש בגרסאות המוזיקליות שלה לשיריו משהו ענוג ונעים מאוד. על אבן גבירול, לעומת זאת, אי אפשר להתרפק: או שמפספסים אותו לגמרי, או שמעפילים לגבהיו.

וסחרוף ומוכיח מעפילים. אני לא מבקר מוזיקה אלא קורא שירה, ואין ספק שהאהבה שלי לאבן גבירול שיחקה תפקיד מרכזי בעונג שהפקתי מהאלבום. אני מניח שהיה בעונג הזה גם משהו סנטימנטלי. הרגשתי שנוגעים לי בלב. שיש לי פתאום שותפים חדשים, רעננים לגמרי, לאהבה ישנה, כמעט פרטית, שכן גם בקרב אוהבי שירה או משוררים עבריים בני זמננו אין רבים שעושים שימוש ביופי הזה, במוזיקליות העשירה שלו, בחוכמתו ובמעמקיו. ומה שהכי נחמד זה שיש דווקא משהו ישיר, חזק, חי, לא מתחכם, באופן שבו סחרוף ומוכיח מתמודדים עם המורכבות של אבן גבירול. באמצעים מוזיקליים מיומנים ומעודנים אבל גם נגישים לחלוטין, הם מצליחים לחתוך הישר ליופים הכמוס-לכאורה של המילים ולשפוך עליו אור. הרעיון שעלה במשרד החינוך, להעזר בסחרוף כדי לקרב את שיריו של אבן גבירול לתלמידי תיכון, ראוי להרבה עידוד.

שני שירים ראויים לאזכור מיוחד. שניהם פיוטים מובהקים, ושניהם מושרים בלחן ממורשת יהדות מרוקו ולא בלחן מקורי של סחרוף ומוכיח. האחד, שבעיני הוא מהיפים באלבום, הוא "שער פתח דודי" המצורף לרשימה. מיכה שטרית העניק לשיר ביצוע נפלא כבר לפני כמה שנים. העובדה שהלחן מסורתי מעודדת את סחרוף להגות את המילים לא כמו שמקובל בעברית ישראלית אלא בנוסח קרוב יותר לעברית של אבן גבירול, ויש בכך יתרונות גדולים. השיר עצמו הוא תפילה לאומית לגאולה שמזכירה הן את החורבן (חזיר היער הוא עשיו, כלומר רומי) והן את גולת ערב (הנער והפרא הם ישמעאל, ששמו מהדהד בצירוף "שמוע אל"), אבל אחרי שמפענחים את הרמזים הלאומיים אפשר להבינו גם כתפילה אישית לחלוטין, מרה ושבורת לב. השיר מובא כאן בעיצוב שחורג מהמסורת – חילקתי את השורות אחרת מהמקובל ואפילו פיצלתי את המילה "שמוע" – כדי לרמוז למוזיקליות המיוחדת שלו. מי שמכונה "דודי", כלומר אהובי, הוא כמובן אלוהים.

השני הוא הפיוט "שלום לך דודי", המוכר גם כ"שלום לבן דודי". הביצוע שלו ב"אדומי השפתות" אמנם חיוור במקצת, אך הוא מוזכר כאן כמחוות אהבה וכבוד לג'ו עמר שהלך לפני כחודש לעולמו, הכניס את השיר לזרם הדם של הזמר הישראלי כבר לפני כחמישים שנה, וידע להצביע כבר אז על המוזיקה האנדלוסית ועל מסורת הפיוט כמקורות השפעה משמעותיים של התרבות הישראלית.

שַׁעַר פְּתַח דּוֹדִי, קוּמָה פְּתַח שַׁעַר!

כִּי נִבְהֲלָה

נַפְשִׁי

גַּם נִסְעֲרָה

סַעַר.


לִי לָעֲגָה שִׁפְחַת אִמִּי וְרָם לִבָּהּ

יַעַן שְׁמֹ

עַ אֵל

קוֹל צַעֲקַת

נַעַר.


מִנִּי חֲצוֹת לַיְלָה פֶּרֶא רְדָפַנִי

אַחְרֵי אֲשֶׁר

רָמַס

אוֹתִי חֲזִיר

יַעַר.


הַקֵּץ אֲשֶׁר נֶחְתַּם הוֹסִיף עֲלֵי מַכְאוֹב

לִבִּי – וְאֵין

מֵבִין

לִי וַאֲנִי

בַעַר.

אתי אנקרי בשירי רבי יהודה הלוי, התו השמיני
ברי סחרוף, רע מוכיח, אדומי השפתות, נענע דיסק

  • שירים של יהודה הלוי בפרויקט בן יהודה.
  • שירים של שלמה אבן גבירול בפרויקט בן יהודה.
  • ראיון שערכה ורד לי עם אתי אנקרי ב'הארץ'.
  • ראיון שערכה עינב שיף עם אתי אנקרי ב'וואלה'.
  • רשימה של תימורה לסינגר על 'אדומי השפתות' ב-ynet.
  • רשימה של ניסים קלדרון על 'אדומי השפתות' ב-nrg.
  • אלמוג בהר על פיוט ורוקנרול ב'הארץ'.
  • אתר הזמנה לפיוט.

תגיות: , , , , ,

יום שישי, 24 ביולי, 2009 היכל התהילה

תגובות פייסבוק:

אין תגובות עדיין.

הוספת תגובה

קורא שירה

הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מדי יום שישי במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות. האתר הוא גירסה מקוונת של הטור, שמאפשרת לגלוש [...]

להמשך >

חדש!

חדש!

עדכונים בדוא"ל

כתובת הדוא"ל של הנמען:

חיפוש

 

ארכיון