לנורית גוברין הישגים רבים כחוקרת והיסטוריונית של הספרות העברית, בעיקר של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 – ימים מהפכניים שבהם החלה הספרות העברית את מסעה הרה הגורל מהגולה לארץ, והנצו ניצניה הראשונים של ספרות הנשים הארצישראלית. לכן שמחתי לקבל את הכרכים השלישי והרביעי של כינוס כתביה, ושקעתי מיד בקריאת השער הקרוב ביותר ללבי, 'נשים בספרות', וליתר דיוק במאמר הפותח אותו: 'נשים בעיתונות העברית – ההתחלות'. זה טקסט בהיר ומרתק הרווי, כרגיל אצל גוברין, בעובדות שנאספו ונבחנו בקפידה ומוצגות בהקשר היסטורי ותרבותי רחב ומדויק. הקריאה זרמה בנועם, עד שהגעתי לסעיף החותם את המאמר: 'נשים בעריכה'.
לא במקרה זהו סעיף קצר במיוחד. גוברין אמנם מזכירה בו את ארבע העורכות הראשונות שפעלו בעיתונות ובספרות העברית (חמדה בן יהודה, דבורה בארון, רחל ינאית בן צבי וחנה לונץ), אך עיקר דבריה שם מוקדש דווקא להעדרן הבולט של נשים-עורכות מן התרבות הישראלית. "על אף הגידול במספרי הנשים העורכות בשנים האחרונות", כותבת שם גוברין, "הרי בתחום ביצועי, אחראי ויוקרתי זה, טרם התחוללה המהפכה הנשית העוברת בשני העשורים האחרונים על הספרות העברית והישראלית".
הדברים נכתבו בשנת 2000, והיו נכונים לזמנם. מאז חלפו שמונה שנים. הנה סיבה טובה לקרוא מחקרים היסטוריים – לפעמים, כמו אצל גוברין, הם מאירים את ההווה באור יקרות. אלמלא קראתי בספרה, לא הייתי מבחין בכך שבעשור האחרון התרחשה בספרות העברית מהפכה-רבתי בתחום העריכה, והנשים תפסו בו את מקומן הראוי. יהיו כמובן ציניקנים שיפרשו את התהליך כאות לירידת קרנו של המקצוע המתואר על ידי גוברין כ"ביצועי, אחראי ויוקרתי", ולעומתם כאלה שיריעו לשינוי ויקדמו אותו בברכה – אבל האמת היא שהפרשנויות במקרה זה הרבה פחות חשובות מהעובדות.
ארבעה עורכים ספרותיים פועלים היום בהוצאת עם עובד: גבר אחד (משה רון) ושלוש נשים – כלת פרס ישראל הטרייה נילי מירסקי, אילנה המרמן ותרזה בירון-פריד. בהוצאת כתר המצב דומה: שם אפשר למצוא חמישה עורכים ספרותיים, גבר אחד (דרור משעני) וארבע נשים – רונית וייס-ברקוביץ', שירה חדד, יערה שחורי והילית חמו-מאיר. בכנרת-זמורה-ביתן מופקדות על ספרות המקור (לצד יגאל שוורץ) העורכות הילה בלום ונועה מנהיים, ובהוצאת ידיעות אחרונות מופקדת על התחום העורכת רנה ורבין. בהוצאת הקיבוץ המאוחד בולט מאוד פועלה של עורכת ספרי הביכורים דנה אולמרט, ובהוצאת מודן של עורכת הספרים המתורגמים אורנית ברק, שהגיעה להשגים יפים בראשית המילניום כעורכת הספרים המתורגמים של כתר.
מתוך כארבע או חמש סדרות ספרי השירה המרכזיות הפועלות היום, שלוש נערכות על ידי נשים – ליאת קפלן עורכת את 'כבר' בהוצאת כרמל, לאה שניר ורות קרטון-בלום את 'ריתמוס' בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וניצה דרורי-פרמן את סדרת ספרי השירה של עם עובד. גם המוספים הספרותיים של שני העיתונים הגדולים נערכים בשנים האחרונות על ידי נשים. ואין לשכוח את תרומתן של עמית רוטברד מבבל ושרי גוטמן מאחוזת בית, שתי מו"ליות-עורכות שהעשירו את חיינו בשתי הוצאות ספרים איכותיות, ושל עורכות ספרותיות מרכזיות נוספות שפעלו בעשור האחרון כדנה אלעזר-הלוי, עליזה ציגלר, ניצה בן-ארי, שולמית גלבוע ותלמה אדמון.
אפשר ללמוד מזה עוד משהו – לזהות בתחומה של הספרות העברית את המצודות שבהן עדיין נשמר הסדר הישן, הגברי. המצודות האלה מרוכזות למרבה הפלא במרחב שנחשב דווקא לצעיר ומתחדש – סצינת כתבי העת הספרותיים. שם עדיין פרושה ממלכתם של זכרי-אלפא מובהקים כיצחק לאור, אמיר אור, דורי מנור, רועי ארד, גבריאל מוקד, אמיר רותם, רן יגיל, עוזי אגסי, חיים נגיד ויהודה ויזן (אם כי חשוב להזכיר גם את הנשים שפרצו לתחום זה – כהלית ישורון מ"חדרים", בת-שחר גורמזאנו-גורפינקל מ"הכיוון מזרח", ציפי שחרור מ"מאזניים" ורוני הירש מ"דקה"). לרשימה מצורפת ברכתה של רחל המשוררת לעורכות העבריות.
נורית גוברין, קריאת הדורות ג-ד, כרמל
- עמוד הספר באתר 'טקסט'.
- רשימה של בן ציון יהושע בכתב העת המקוון e-mago.
- נורית גוברין על ספרה באתר אנ"י.
- אלי אשד על נורית גוברין.