חיפוש

תמיר להב רדלמסר, גילוי נאות

לפני שאדון ב"גילוי נאות", ספרו החדש של תמיר להב-רדלמסר, גילוי נאות משלי: להב-רדלמסר ואני משתפים פעולה בהוצאת "חרגול-עם-עובד", ואת הספרים שאני עורך להב-רדלמסר מעצב. כשהכרתי אותו היה להב-רדלמסר צלם מנוסה ומשורר מתחיל. בינתיים קריירת המשורר שלו הניבה חמישה ספרי שירה, שבכמה מהם ניכרה נטייתו לשלב, ולעתים גם להתבלבל, בין ערוצי היצירה השונים שהוא מתמחה בהם – צילום וכתיבה, למשל. גם בספר החדש ניכרת נטייה דומה, אלא שהפעם הבלבול הוא בין שירה ופרוזה, והתוצאה לא רק הרבה יותר מעניינת, אלא מהווה פריצה ספרותית של ממש.

למבנה המיוחד של "גילוי נאות" יש תקדים משמעותי בשירה העברית, הקשור לשירו המפורסם של אבידן "תרומה צנועה לתיאוריה-של-הפואטיקה" ("שיר הוא דבר / שאני קובע שהוא שיר / אחרי שאני כותב אותו / כשיר או כלא-שיר / אבל מפרסם אותו כשיר / ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר"). בגרסתו המקורית צרף אבידן לכל אחת ממילות השיר הערת-שוליים ארוכה, והשיר הפך ממכתם קצרצר למסכת טרחנית. כשהשיר הודפס שוב ב"אבידניום 20", גנז אבידן את הערות השוליים שלא היו אלא פרודיה חסרת עוקץ על כתיבה אקדמית, והותיר את השיר בנקיונו הזוהר.

"גילוי נאות" דומה במבנהו לגרסה הישנה של "מזשיר". בחלקם העליון של העמודים מופיע טקסט מנוקד  שמסופרת בו בתמציתיות סלקטיבית עלילת חייו של המשורר. לא לכל מילה מצורפת הערה, אבל הערות השוליים רבות מאוד, ובניגוד לאלה של אבידן הן לא רק חכמות ומצחיקות אלא גם גמישות להפליא, ובמקום להפריע לקריאה הן מקפיצות ומאיצות אותה כמנוע טורבו: העין מדלגת בהתלהבות אליהן ובחזרה, והקורא מגלה שהוא נסחף אל תוך עלילת דברים הולכת ומסתעפת, כאילו שקע ברומן מרתק.

עלילת הטקסט "הראשי", המנוקד, נפתחת בכל הנטישות שחווה המשורר בילדותו. הוריו אהבו לנסוע לחו"ל, ונהגו להפקיד אותו שוב ושוב אצל קרובי משפחה מגוונים, חלקם רחוקים במיוחד. נימה של תלונה חרישית שורה על הסיפור, אף על פי שהנטישות הללו מתגלות לא רק כמקור לחרדה אלא גם כמקור לתחושת חרות גדולה, ולקשת נרגשת של התנסויות מיניות רב-משמעיות. עם התקדמות העלילה והתבגרותו של גיבורה הופך הספר למעין סאגה בזעיר אנפין של נדודים וחציית גבולות, שאחד משיאיה הוא נסיעה קטלנית למצריים בשלהי 1973. אחד הקטעים שעוסק בנסיעה הזאת מצורף לרשימה.

tamir

אלא שמתחת משתוללות הערות השוליים, והן גדושות בפרטים, סיפורונים ומעשיות, שרוקמים יחד את ההקשר הגדול של הסיפור – זה שרוב גיבוריו הם בני משפחתו של להב-רדלמסר, וביניהם גם הקרובים הרחוקים שבבתיהם הוא ננטש בילדותו או התארח בימי נדודיו, הן ממשפחת אביו הפולנית-וינאית והן ממשפחת אמו התימנית-אוּרפית. התחושה היא לעתים קרובות של סחרחורת גבהים, של תהום עמוקה, של מרחבי גורל וריאליה עצומים, יהודיים וישראליים, שלעומתם מתגלה סיפור חייו של המשורר – שבראשית הספר מתיימר להתייחד בכאביו הפרטיים – כלולאה אחת ברשת ענקית של סיפורי עקירה ואובדן, שכולם ספוגים באותה תערובת של זרות ואינטימיות, תימהון והומור. וכך, בזכות הרשת המסחררת הזאת, מצליח "גילוי נאות" להיות בעת ובעונה אחת רומן-קצר-של-הערות-שוליים ושיר אפי מפתיע בעוצמתו.

תמיר להב רדלמסר, גילוי נאות, כרמל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *