לפני שאדון ב"גילוי נאות", ספרו החדש של תמיר להב-רדלמסר, גילוי נאות משלי: להב-רדלמסר ואני משתפים פעולה בהוצאת "חרגול-עם-עובד", ואת הספרים שאני עורך להב-רדלמסר מעצב. כשהכרתי אותו היה להב-רדלמסר צלם מנוסה
"צמאון בארות" הוא ספר מרשים מאוד, וכספר ביכורים הוא מרשים במיוחד, למרות שרמת השירים הכלולים בו אינה אחידה. אלמוג בהר נבדל מרוב המשוררים העבריים בני דורו (הוא יליד 1978) ברהיטותו
קשה שלא לחבב את כתב העת "כתם". עורכיו, יהודה ויזן ועודד כרמלי (בינתיים כרמלי הספיק לפרוש) עוד לא בני עשרים ושלוש, וכבר הם הספיקו לתקוף בגליונותיהם הצנומים כמעט כל ממסד
ברור שחשוב לתרגם שירה צרפתית, ספרדית, יוונית, פינית, סינית וכו', אבל יש שפות שחשוב במיוחד לתרגם מהן לעברית, כמו ערבית ויידיש. מערבית עוד מתרגמים פה ושם, אם כי הרבה פחות
כמו פרפר מתוך גולם בוקע ספר שיריה השלישי של טל ניצן, "קפה השמש הכחולה", מתוך שני ספריה הקודמים, "דומסטיקה" ו"ערב רגיל". לא ששני הספרים היו רעים. להפך. הם היו כתובים