מאוד נוגע ומרגש. המצוקה של איש צעיר כל-כך חשופה.
נ.ב.:כמה טוב להיות בוגר ופחות מבולבל ונבהל ..

[...] אלי הירש על החיה שבלב [...]

שלום אלי
לא קראתי עדיין את הספר אבל קראתי שירים רבים של ליאור גרנות שאני מניח מצאו דרכם לספר.
לדעתי היא באמת משוררת נפלאה.
אני חושב שהמהפכה הלסבית האמיתית היא שאני מסוגל לקרא את השירים שלה כשירי אהבה ,תשוקה ופרידה בלי להתייחס למין שעליו השירים.
אם כי אופס…תוך כדי כתיבה עולה בי המחשבה שיתכן וקל לי להתייחס כך כי הנמענת היא אישה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש אם גבר היה כותב לגבר.

אני מנצל את הטוקבק כדי לתת פרטים לריכשת הספר. לא תמיד קל להגיע לספר שירה, כך שזה דבר רצוי.

א. לשם שינוי הספר כן מופץ לחנויות, אפשר די בקלות להשיג אותו או להזמין אותו ברשת צומת ספרים, שם ראיתי אותו. בסטימצקי איני יודע אבל אפשר לנסות.

ב. אפשרות שניה היא להזמין אותו ישירות ממני, ואפשר לשלם בכרטיסי אשראי בשקלים. הנה קישור:

http://moisbenarrroch.blogspot.com/p/blog-page.html

תודה לכל המברכים והתומכים ועוד יותר לקונים.

אפשר ללמוד על המכשפות של חלפי מתוך ההקדשות שהיא כתבה בעצמה, העתקתי מתוך 'מקלעת שמש' -

תחת השיר 'מכשפה שנגמרו לה הסוסים':
מוקדש לדולורס דה לה מונטניה, שהועלתה על המוקד בספרד של המאה ה-16" [עמ 126] ובעמוד אחר בספר – מוקדש לאנייס דה-רודון, שבסוף המאה ה-16, בצרפת, נכלאה בצינוק למשך 20 שנה, ולבסוף הומתה בהטבעה [עמ 128] תחת 'וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק'
ועוד אחת – 'מכשפה מתלוננת ליד חלון', עמ 137, מוקדש לפנלופה ליז, שנכלאה, הולקתה בשוטים, והורעבה למוות באנגליה של המאה ה-14

ועוד מעירה חלפי – "הפרשיות והשמות בהערות למחזור זה נשענים בחלקם על איזכורים ב'אנציקלופדיה לחקר קשרים עם השטן ופמלייתו' (צרפת, המאה ה-18), מאת האב רוז'ה סידום, האב פדרו דה לה נרנחה והנזירה מונסה ברסלונה אסתר."

אני לא יודעת אם אכן חלפי נשענת על מקור ספרותי קיים, או ממציאה הכל. זה לא באמת משנה. המכשפות של חלפי הן תיקון טרנסדנטי של עוול היסטורי, ניסיון לתת קול וצבע למי שהושתק. מכשפה היא אישה, אבל לא בדיוק. אולי אשת-על. כשאומרים על מישהי שהיא 'מכשפה' בדרך כלל לא מכוונים לטוב (ואין עלבון גברי מקביל), אבל כשאומרים על מישהי שהיא 'מכשפת', זה לגמרי סבבה. כנראה שהלשון המדוברת של ימינו שימרה את היחס האמביוולנטי למכשפות.

זה עתה סיימתי לקרוא את ספרו של גלעד מאירי "חיפוש מתקדם" ומאד אהבתי. העריכה מעולה, החלוקה לנושאים מאד ברורה והכותרות לפרקים נבחרו בקפידה שיריות מאד ולא נראות כאילו נלקחו מעיתון יומי. זאת בשונה מאד מהרבה ספרי שירה אחרים בהם לא ברור מדוע הספר בכלל חולק לנושאים והקורא חש שכל השירים עוסקים למעשה באותו נושא. לא ברור לי למי עלי לחלק את המחמאות, לו או לעורך אריאל זינדר?
כתיבתו חוצה נושאים רבים ומגוונים: שירה ארס פואטית, שירה על זוגיות, על המורכבות שבזוגיות ולא על אהבות חפוזות בנות מבט אחד, על הורות, שירה פוליטית שאינה פלקטית, מאחורי חלק משיריו מרחף משחק הכדור-רגל. נסיעות שיכולות להיות לחו"ל, אבל יכולות גם להיות אל מגרש החניה הקרוב, ומיתוסים.
בספר שזור הומור רב, עלי לציין כי הומור בשירה (לדוגמא זה של דן פגיס) אינו ההומור הבוטא של הגשש החיוור. מדובר כאן בשירים המעוררים חיוך, "חיוך מסוים" כשם ספרה של פראנסאוז סגן. למשל הכותרת "פלשתלינה" רק הכותרת והמשחק באותיות מעורר חיוך, ויש עוד רבים כאלה, יפה שהוא לא תופס את עצמו יותר מידי ברצינות ובכובד, או השיר בן ארבעת המילים: "הסוחט סחט והשיטה פרחה".
את השיר "הערת שולים ל"הערת שוליים ליללה" קראתי בקראיה שניה, קראתי אותו בעבר בכתב-עת או במקום אחר (אינני זוכרת היכן), ונהנתי מאד לפגוש בו בספר בשנית.

1. בדידות / לבדיות
2. בלבול / אפלה
3. געגוע / לאהוב מרחוק
4. זהות / חיפוש האני בהמולה

דווקא על 4 אם היית יכול קצת להיזכר. להסביר את הרקע, להרחיב, אשמח לשמוע.

נ.ב אלי טוב שהבאת. זה כמו להעלות באוב דברים ראשוניים. בדרך כלל גם זוכרים בעל פה את כל המילים.

כיף האינטרנט מהבחינה הזאת. בלי "טובות" של עורכים על הראש….
מה ומתי שרוצים – אפשר לפרסם ולשתף אחרים.

זה ריגש אותי נורא.
אני מאמינה שאחת הסגולות של השירה
היא לתת מילים לכל רעב.
הרי אנשים רעבים למילים גם אם הם לא מודעים לזה.
מילה שנופלת אל המקום הכואב והמיוסר בלב
בכוחה להושיע.

אני מכירה הרבה אנשים שהשירים הספציפיים האלה
יכולים לתת להם לפחות רגע של התבהרות.

טל – תודה.

מספר 3 מדהים ומייאש כאחד. מצוין.